ארכיון הרשומות עם התג "Islay"

הנופים המרהיבים, הכבשים שרועות במרחבים הפתוחים, חופי הים הכחולים, שלל מזקקות הוויסקי וריח הכבול ברחובות בימי החורף הקרים – כל אלו הופכים את האי איילה לפיסת גן-עדן עלי אדמות.

DSCN2006 DSCN2124 DSCN2186

ההגעה לאי היא באמצעות מעבורת (Ferry), שניתן לעלות עליה גם עם הרכבים. רצוי להזמין כרטיסים מראש.
האי איילה (Isle of Islay) ידוע לכל חובבי הוויסקי בשל המזקקות הרבות, 8 במספר, ובשל הוויסקים המעושנים הבאים מהן עקב השימוש בכבול לייבוש השעורה. הכבול הוא מצרך מאוד נפוץ באי ובכל נסיעה רואים פה שדות כבול וערימות שממתינות לייבוש. הוא משמש כאן לא רק לתעשיית הוויסקי אלא גם לחימום הבתים בימי החורף הקרים.

שמונה המזקקות הוויסקי הנמצאות על האי הן:
מפת המזקקות באי איילה1. לפרוייג (Laphroaig) – נמצאת בסמוך לעיר פורט אלן שבדרום האי. בבעלות תאגיד בים האמריקאי (הבעלים של המותג ג'ים בים).
2. לגבולין (Lagavulin) – נמצאת בסמוך לעיר פורט אלן. בבעלות תאגיד דיאג'יו (Diageo).
3. ארדבג (Ardbeg) – נמצאת בסמוך לעיר פורט אלן. בבעלות מזקקת גלנמורנג'י (שבבעלות תאגיד לואי ויטון).
4. בואמור (Bowmore) – נמצאת במרכז העיר בואמור שבמרכז האי. בבעלות תאגיד סאנטורי (Suntory) היפני.
5. קאול אילה (Caol Ila) – נמצאת בסמוך לעיר פורט אסקאיג (Port Askaig) שבצפון-מזרח האי. בבעלות תאגיד דיאג'יו.
6. בונהאבן (Bunnahabhain) – נמצאת בסמוך לעיר פורט אסקאיג. בבעלות תאגיד בורן-סטיוארט (Burn Stewart).
7. קילכומן (Kilchoman) – נמצאת בצפון-מערב האי. המזקקה החדשה ביותר על האי. נמצאת בידיים פרטיות.
8. ברוכלאדי (Bruichladdich). נמצאת בצפון-מערב האי. נמצאת בידיים פרטיות.
חלק מהמזקקות מייצרות וויסקים מעושנים ברמות שונות ולחלקן וויסקים עדינים. רק שלוש מהן עוד נוהגות ללתת את השעורה, או לפחות את חלק מהתצרוכת של המזקקה, בעצמן – לפרוייג, קילכומן וברוכלאדי.

על האי נמצאת גם מלתתת ענק הנמצאת בבעלות תאגיד דיאג'יו, שגם שתיים מהמזקקות באי שלו, ואת רוב הלתת שהמזקקות באי צורכות הן קונות ממנה. המלתתה נמצאת במקום בו שכנה עד שנת 1987 מזקקת פורט אלן (Port Ellen), ממש בכניסה לעיר בעלת שם זהה, וחורבות המזקקה עדיין נמצאות בסמוך לה.

DSCN2167 DSCN2194

במקום שבו פקק התנועה היחיד נוצר ע"י כבשים שחוצות את הכביש וחוסמות את הדרך, אי אפשר שלא לחוש איך הזמן נעצר, הטכנולוגיה נשארת מאחור והאוירה שקטה ורגועה. ממש כפי שהיה לפני מאה שנים (חוץ מהאינטרנט האלחוטי שנמצא בכל פינה).
בהתחלה רציתי להספיק בשלושה ימים לבקר בכל המזקקות באי – אז רציתי. גם יום ראשון שהיה באמצע וגם קצב החיים האיטי פה גרמו לי לוותר לבסוף על שתיים מהמזקקות – קאול אילה ובונהאבן. עד לטיול הבא.

רשמים קצרים מהביקורים במזקקות:

ארדבג (Ardbeg)
Ardbeg Logoבמרכז המבקרים יש גם בית קפה ומסעדה מאוד שקטים ונחמדים, שנבנו בתוך אחד מתנורי ייבוש השעורה הישנים. מאוד מומלץ לשלב ביקור עם ישיבה באחד מהם.
לא לקחתי את הסיור הרגיל והפשוט ביותר אלא אחד שנקרא "ארדבג ישן מול ארדבג חדש" (Old Ardbeg, New Ardbeg) שבו יש בנוסף לביקור הרגיל שעושים בכל המזקקות, גם טעימה של שני וויסקים שהוצאו ע"י הבעלים הנוכחי בתחילת דרכו, ארדבג 17 ו- Kildalton 1981 ועוד שתי טעימות מוויסקים ישירות מהחבית.

DSCN1955 DSCN1936 DSCN1987
ardbeg distillery panoramic

רשמי טעימה:
Ardbeg 17ארדבג 17
, 40% אלכוהול, זוקק בשנת 1977.
ריח: כבולי עדין ביותר עם זכר לוניל.
טעם: גוף מלא. מורכב מאוד, מאוזן מאוד. טעם עדין של שוקולד ושעורה עם טיפה וניל.
פיניש: כבול ולימון משתלבים לפיניש ארוך ונעים ומאוזן להפליא.
כללי: וויסקי מאוד מורכב ומאוזן. חבל שלא מיוצר עוד.

Ardbeg Kildalton 1981קילדלטון 1981 Kildalton, חוזק  52.6% אלכוהול, יושן 24 שנים.
ריח: אין בו את הכבול האופייני לארדבג. ריח פרחוני שמזכיר ריח של יין לבן. מתקתק.
טעם: גוף בינוני פרחוני ומתקתק. דבש, לבנדר, כבול עדין ביותר.
פיניש: ארוך ומאוד מלוח, הכבול והמתיקות נשארים לאורך זמן.
כללי: וויסקי מעניין מאוד, לא ארדבג אופייני.

 

 

לפרוייג (Laphroaig)
Laphroaig Logoללפרוייג מרכז מבקרים מאוד מושקע שפתוח שבעה ימים בשבוע. זה חשוב אם נמצאים באי גם ביום ראשון ורוצים להספיק כמה שיותר מזקקות.
המזקקה היא אחת משלוש באי שעדיין יש להן ריצפת ליתות פעילה ו- 10% מהשעורה שבשימוש במזקקה מולתתת במקום. השאר נקנית מהמלתתה בפורט אלן.
הם גם היחידים שעדיין כורים את הכבול ממאגרים ששייכים להם ולפי מה שהם אומרים – יש באדמות ששייכות להם עוד כבול שיספיק ל- 5000 שנה, כך שמהבחינה הזו הם לא בבעייה.
המזקקה עצמה היא ענקית, מודרנית וממוחשבת כולה. חוץ מריצפת הליתות כמובן. מיכל המאש ענקי, מיכלי התסיסה הגדולים עשויים נירוסטה ושורת הדודים הארוכה מרשימים ביותר.

DSCN2008 DSCN2023 DSCN2040 DSCN2055 DSCN2081 DSCN2110

רשמי טעימה:
Laphroaig 10 Cask Strengthלפרוייג 10 חוזק חבית
, 58.3% אלכוהול.
ריח: כבול די חזק, לימון טרי.
טעם: כבול מאוד חזק עם גוף בינוני, מרגישים ממש את העץ ואת הלתת. נגיעות מתוקות.
פיניש: מתחיל מתקתק ונגמר ארוך מאוד עם עשן כבולי שמייבש את הפה משולב עם טעמי עץ.
כללי: גרסה משופרת בהרבה של ה- 10 הרגיל. מומלץ לחובבי העשן – וויסקי מאוד מורכב.

 

טוב, זהו להפעם – זה נהייה ארוך אז.. המשך יבוא…

עד לפני לא הרבה שנים הוויסקים המעושנים נחשבו לוויסקים שרק "משוגעים לדבר" שותים, וויסקים קשים מאוד לשתייה שרוב שתייני הוויסקי נרתעו מהם.

אך מגמה שהחלה בתחילת שנות ה- 90, של עלייה בצריכת הוויסקים המעושנים, הולכת ותופסת תאוצה מאז שנת 2000 והיום אפשר למצוא מגוון רחב מאוד של וויסקים מעושנים, בעיקר כבוליים, וכן מספר רחב מאוד של שתייני וויסקי שמאוהבים בטעמי העשן והכבול.

את מרבית תשומת הלב מושך, כשמדובר בוויסקים מעושנים, האי איילה (Islay), ששמו נקשר כמעט תמיד עם המילה כבול (או עשן) וכאזור שהעלה על המפה את הוויסקים המעושנים בכלל.

Distilleries in Islayאך לא כל הוויסקים מאיילה מעושנים וכבדים. באי נמצאות כיום שמונה מזקקות, כשהדרומיות ביותר, ארדבג, לגבולין ולפרוייג, נחשבות למעושנות ביותר, וככל שעולים צפונה, המזקקות נחשבות לכאלה המייצרות וויסקי פחות מעושן. קאול אילה ובואמור הפחות מעושנות במרכז האי, והצפוניות ביותר, ברוכלאדיך, בונאהבן וקילכומן החדשה, עם וויסקים כמעט ולא מעושנים.

אחת המזקקות האהובות עלי היא בואומור (Bowmore) שבבעלות תאגיד מוריסון-בואומור דיסטילרס.
היא הוקמה ב- 1779 ונחשבת לאחת המזקקות הישנות ביותר בסקוטלנד.

בשנת 1989 רכשה חברת סאנטורי היפנית 35% מהבעלות בתאגיד ובשנת 1994 הפכה לבעלת השליטה.

bowmore-distillery

במזקקה קיימת עוד ריצפת ליתות מסורתית אך רק 40% מהשעורה מולתתת במזקקה עצמה ושאר השעורה מגיעה כשהיא כבר מולתתת ממלתתות הענק הממוקמות במרכז סקוטלנד.

במזקקה שוכנים שני מיכלי תסיסה מסורתיים עשויים עץ, אשר מהם עובר התירוש לזיקוק בשני דודי התירוש (Wash Stills) ואז לזיקוק שני בשני דודי הספיריט.
עודפי החום הנפלטים מתהליך הזיקוק משמשים לחימום בריכת שחייה אשר נבנתה באחד ממחסני החביות הישנים של המזקקה, לרווחת תושבי העיר שבה היא שוכנת.

כ- 27,000 חביות שוכנות בשלושה מחסנים, כשהמחסן הצמוד ביותר לחוף, אשר נבנה בסביבות שנת 1700 הוא מחסן החביות הישן ביותר שנמצא בשימוש היום בסקוטלנד.

במזקקה מתכננים להאיץ את קצב העבודה בשנה הקרובה ל- 12-13 זיקוקים בשבוע, שיפיקו כ- 1,700,000 ליטרים של וויסקי בשנה – מאוד קרוב לגבול יכולת הייצור שלה, כ- 2,000,000 ליטרים.

החביות שבשימוש הן כ- 85% חביות אלון אמריקאיות וכ- 15% חביות שרי.

כיום מיובאים לארץ גרסאות הלג'נד, 12 שנה ו- 15 שנה והן ניתנות להשגה כמעט בכל הברים וחנויות האלכוהול.

בואומוררשמי טעימה:

בואומור לג'נד – Bowmore Legend
ריח: עשן קליל (כבולי) עם מתיקות קרמלית עדינה ביותר. ריח דגים מורגש.
טעם: גוף בינוני, כבול מגיע לידי ביטוי בעוצמה קצת יותר חזקה. טעם קצת צמיגי.
פיניש: סיומת ארוכה ונעימה. עיקצוץ קליל על הלשון.
כללי: וויסקי איילה מאוד עדין, רמת העשן הנמוכה והשילוב עם המתיקות ממש קוסמים.

בואומור 12 – Bowmore 12
ריח: עשן כבולי בשילוב נגיעות לימון. ריח מאלטי עדין ביותר.
טעם: דל קצת, יבש מאוד. הלימוניות יורדת ונשאר כבול מהדהד בפה בשילוב טעמי שוקולד/קקאו חזקים.
פיניש: ארוך. טעמים פירותיים נשארים בפה בשילוב של עשן כבול. לאחר שאלה נעלמים מורגש השוקולד באופן משמעותי.
כללי: וויסקי די יבש בעל רמת עשן בינונית. יותר מורכב מגרסת הלג'נד.

Slainte!

אל הבקבוק הזה התוודעתי בערב טעימות של מועדון הוויסקי הישראלי.

המועדון נוהג לארגן ערבי טעימות בשיתוף עם יבואני האלכוהול המובילים בערך מדי חודש ואני לרוב נלהב להצטרף, בעיקר לאור העובדה שאין לנו יותר מדי אירועי וויסקי בארץ וגם בגלל שאני פשוט לא יכול לוותר על ערב טעימות איכותי המשלב הרצאה טובה ואוכל משובח.

הפעם היה זה ערב טעימות של וויסקים במרתף של חנות "סוד היין" בתל-אביב, שבבעלות חברת שקד – הטעימות היו של כמה וויסקים מבית מזקקת  Glenrothes.

הוויסקים היו נחמדים אבל לקראת סוף האירוע מישהו זרק את השם Black Bottle לאויר ונראה היה שכמעט כולם מבינים בבירור על מה מדובר.

אז אני מודה – לא היה לי שמץ של מושג מה זה!Black Bottle

שאלתי בדרך החוצה כמה עולה בקבוק וכשנאמר לי שזה 130 ₪ קצת ירדה ההתלהבות… עוד בלאק לייבל… חשבתי לעצמי (במקרה השם דומה).

לא שאני שם לב יותר מדי למחיר, אבל לרוב זה בגלל שהטעם שלי נוטה לוויסקים יקרים יחסית והתרגלתי פשוט לא לשים לב לכך.

בסופו של דבר צריך לטעום כל מוצר ולתת לו להביע את עצמו, אבל עדיין – מחיר כל-כך נמוך מדליק נורה אדומה.

אז זהו – שלא!

כיאה לתולעת מידע כמוני, התחלתי לפשפש.
אני לא אעזוב את זה עד שאדע לא רק מי מייצר את הוויסקי, מאיפה הוא בא ומה הקטע שלו, אלא גם מה היה אוהב לאכול לארוחות הצהריים של ימי שני.

הסתבר שזהו בלנד המורכב מכל המאלטים מהאי Islay (30%) ושל גריין וויסקי (70%), והמאלט העיקרי בו הוא ממזקקת Bunnahabhain – מאלט עדין ביותר עם רמת עשן נמוכה מאוד (אולי הכי פחות מעושן באי), לטעמי – בסיס מצויין לבלנד הנשען על האי Islay בגלל העדינות שלו.

מקור השם הוא מהבקבוק השחור שפעם היה נהוג למכור בו את הוויסקי הזה עד למלחמת העולם הראשונה, בה נאסר להמשיך ולייבא את הבקבוקים השחורים שיוצרו בגרמניה וכך החלו לשווק את הוויסקי בבקבוקים ירוקים.

הראשון לערבב את הוויסקי היה גורדון גרהאם בעיר אברדין, אם כי הוויסקי עבר תהפוכות רבות עד שהגיע למה שהוא היום.

לא אלאה אתכם יותר מדי בפרטים…

כיאה לוויסקי המבוסס על האי Islay הוא מציע ארומות עדינות ביותר של עשן (כבול) בשילוב מתיקות של דבש וטופי.
הטעם כבר לוקח אותך לתוך האי – למרות שהוא ממש עדין ורך, טעם הכבול מורגש מיד וכמוהו גם מליחות עדינה, אם כי גם מתיקות קלילה ונעימה.
סיומת טיפ-טיפה עוקצנית ופיניש יודי הופכים את הוויסקי הזה למומלץ מאוד עבור אוהבי העשן אך גם אפשרי ביותר למי שלא אוהב טעם של מדורה בפה.

אבל הדבר הכי חשוב – הוויסקי הזה הוא ה-דבר ה-כי מש-תלם ששתיתי מימי!

עד היום זה הוויסקי הכי VFM* שטעמתי מימי והמחיר שלו ממש מטעה.

התמורה עבור המחיר היא מדהימה, וויסקי מומלץ, קל לשתייה, אם כי לא לכולם – לאלו שלא מתחברים לטעם המעושן, עדיף ללכת על משהו אחר.


* Value For Money