ארכיון הרשומות עם התג "טיול לסקוטלנד"

ביום השני שלי על האי קמתי לבוקר קר עם הרבה גשמים. עד עכשיו היה לי מזל מבחינת מזג האויר בטיול אבל נראה שהוא נגמר.

מקל שמשמש לחיתוך גושי הכבול מהאדמהחרף מזג האויר הסגרירי החלטתי לצאת לטיול לשדות הכבול (Peat) שעל האי.
המראה באמת מרשים: מרחבים בלתי נתפסים של קוביות כבול מסודרות שורות-שורות, בסדר מופתי, ממתינות לייבוש (כנראה כבר ביום אחר) ואז למחסנים לפני השימוש להסקה בבתים או לייבוש השעורה במזקקות הוויסקי.
זה ממש נחמד לראות איך באמת חוצבים את הכבול מהאדמה, בעזרת מקל עם סכין מרובעת ממתכת בקצה שלו, שיוצרת את הקוביות הארוכות של גושי הכבול (בתמונה משמאל).

המלתתות הגדולות כבר משתמשות במכונות לחיתוך הכבול מהאדמה ואז הגושים נראים עגולים ולא מרובעים כמו שהם יוצאים בשיטה המסורתית.

שדות כבול על האי איילה

לאחר כחצי יום של שיטוטים על האי בגשם השוטף החלטתי להמשיך בסיורי המזקקות.

במזקקת לגבולין (Lagavulin) מרכז המבקרים והחנות די קטנים וצנועים. מעבר לסיור הרגיל יש סיור במחסני החביות פעמיים בשבוע והוא מומלץ ביותר. הסיור כולל קצת סיפורים מאחורי הקלעים של המזקקה וגם טעימת של הספיריט שיוצא ישר מהדוד ועוד כמה טעימות מחביות.
הסיורים האלו מתקיימים פעמיים בשבוע בהדרכת יאין מקארתור (Iain MacArthur), האיש שהפך לאגדה במזקקה. בשביל להצטרף לסיור כזה צריך להזמין מקומות מראש.
חוץ מזה מומלץ ללכת להליכה קצרה דרך שטח המזקקה אל המזח שנמצא מאחוריה – בטוח שהתמונות שם יצאו טוב.

DSCN21363 DSCN21361 DSCN2141
Lagavulin Distillery - Panoramic

רשמי טעימה:
Lagavulin 12לגבולין 12 Lagavulin
, חוזק חבית 57.5% אלכוהול, מהדורת 2011.
ריח: עשן כבול מאוד חזק מורגש בשילוב נגיעות מתקתקות של דבש.
טעם: גוף מלא. מאוד שומני. הכבול ממש מייבש את הפה, טעמי שוקולד מריר (או קקאו) מורגשים.
פיניש: ארוך ומורכב, חוץ מהכבול שכמובן מורגש, גם ממתיקות פירותית. השוקולד המריר עדיין מורגש.
כללי: לפי דעתי וויסקי מדהים! מורכב מאוד עם רמת כבול גבוהה אך מאוזן להפליא. מציע שילוב מדהים של עשן וטעמים נוספים שהופכים אותו בסופו של דבר למשהו לא קשה לשתייה. ובנוסף הוא חוזק חבית.

Lagavulin 16לגבולין 16 Lagavulin, חוזק 43% אלכוהול, מיובא לארץ אבל מאוד יקר.
ריח: כבול! נגיעות שרי מתקתקות ווניל מורגשות.
טעם: הכבול, שמייבש את הפה בהתחלה, הופך למתיקות שומנית של שרי, וניל וטעמים של עלים ירוקים טריים. מאוד מורכב ומלא בטעמים.
פיניש: ארוך וכבולי. קצת חריף, אולי פלפל שחור מורגש.
כללי: וויסקי טוב. חבל שבארץ המחיר שלו בשמיים.


מזקקת בואומור (Bowmore) ממוקמת ממש במרכז העיר בואומור ועל הים. הסיור שם רגיל ואין בו שום דבר מיוחד, הסיורים ה"מיוחדים" במזקקה כוללים רק יותר טעימות של גרסאות שמעבר ל- 12 שנה.
על הוויסקים כבר כתבתי רשמי טעימה בפוסט הזה.
בסה"כ אני אוהב את הוויסקים מהמזקקה הזו, את מרכז המבקרים פחות אהבתי. אבל אפשר להתנחם באיזו ארוחת צהריים בעיר הנחמדה ולהמשיך בדרך.

DSCN2180 DSCN21731 DSCN21732

 

 


מזקקת קילכומן (Kilchoman) היא ללא ספק הנקודה הכי מעניינת על האי מבחינתי, ראשית בשל היותה המזקקה הצעירה ביותר כאן – היא הוקמה בשנת 2005 והייתה המזקקה הראשונה שמוקמת על האי איילה מזה 127 שנים. בנוסף היא נחשבת למזקקה קטנה עם ייצור של כ- 90,000 ליטרים של אלכוהול לשנה. לצורך השוואה: המזקקות הגדולות על האי, דוגמת לפרוייג וקאול אילה, מזקקות לפחות את אותה כמות של אלכוהול בשבוע(!). נקודה מעניינת נוספת היא שכ- 40% מהלתת שבשימוש במזקקה מולתתת במקום ובעת מילוי החביות ישנה הפרדה מוחלטת בין הוויסקי שזוקק מהלתת שמיוצרת במזקקה ובין הלתת שנקנית ממלתתה גדולה.
עד כה לא יצאו מהדורות רבות של וויסקים מהמזקקה ובין הביקבוקים שיצאו אפשר למצוא וויסקים בני 3-4-5 שנים וכן וויסקי מחביות שרי שיצא לא מזמן ו-וויסקי שנקרא 100% Islay, שהוא וויסקי שכל כולו יוצר במזקקה עצמה, משלב הליתות ועד שלב הביקבוק.

DSCN2201המזקקה עצמה ממוקמת בחווה שנמצאת בצפון מערב האי ושדרך הגישה אליה, באורך 6.5 ק"מ, היא דרך לא סלולה ברוחב שמספיק למכונית אחת. כל בערך חצי קילמוטר יש מפרץ חנייה לצד הדרך כדי לאפשר מעבר של שתי מכוניות.
בחווה עצמה מציעים גם טיולי סוסים שיוצאים מדי יום ויש בה בית קפה קטן ונעים שאפשר להעביר בו את הזמן.

הסיור במזקקה כולל מעבר בין כל השלבים של הכנת הוויסקי, שכאמור נעשים כולם במקום, והוא מאוד מעניין כי הכל קטן ובסדר גודל של מזקקה קטנה. הכל אנושי, הקסם – שכבר לא קיים בהרבה מזקקות גדולות בצורה האותנטית היפה, קיים פה בשיא העוצמה. וכל זה למרות שהמזקקה הזו עוד לא בת 10 שנים…
בהחלט ביקור חובה לכל מבקר שמגיע לאי איילה ושמעניין אותו באמת איך מייצרים וויסקי ולא רק לראות דודי ענק מופעלים ע"י טכנולוגיה מודרנית מטורפת.

DSCN2204 DSCN2209 DSCN2217 DSCN2264 DSCN2288 DSCN2297

רשמי טעימה:
Kilchoman 100% Islayקילכומן 100% Islay
, חוזק 50%, יושן 3 שנים.
ריח: מליחות מורגשת, כבול עדין ונגיעות לימון.
טעם: מתחיל מתוק, לימוני ואז הכבול מגיע ומורגש.
פיניש: רך ועדין, לא ארוך. כבולי ועדין.
כללי: וויסקי די צעיר וזה מורגש. מיושן בחביות בורבון שמולאו לראשונה ועדיין הוניל לא מספיק מורגש. כרגע, יותר גימיק לאספנים בגלל שכולו מיוצר במזקקה, מאשר וויסקי טוב לשתות.

Kilchoman Sherry Caskקילכומן שרי קאסק Kilchoman Sherry Cask, חוזק 46% אלכוהול.
ריח: כאן כבר השרי מאוד מורגש על ההתחלה והכבול רק נותן חפוי מאחור.
טעם: מתיקות של פירות יבשים, וניל וקינמון מורגשים, העשן מורגש קלות ברקע, לא ברור אפילו אם זה כבול או עשן שמריח כמו סלמי. מליחות ים קלה.
פיניש: לא ארוך מאוד אבל עדין ונעים. המתיקות של השרי מורגשת בעוד העשן נעלם לגמרי.
כללי: מהדורה מאוד טובה מהמזקקה הזו. אולי רמז לבאות? אני מצפה בכליון עיניים.


מזקקת ברוכלאדי (Bruichladdich) היא עוד מזקקה מאוד מעניינת ששוכנת על האי, קרוב מאוד למזקקת קילכומן. מגוון המהדורות המיוחדות והוויסקים השונים והמגוונים היוצאים מהמזקקה ענק.
נקודה מעניינת היא שהמזקקה, שמאז מלחמת העולם השנייה ניסתה לייצר וויסקי איילה שונה, לא מעושן וכבד אלא מתקתק ופרחוני, מייצרת כיום שתי סדרות של וויסקים מאוד מעושנים: הראשונה היא פורט שרלוט, שנקראת ע"ש המזקקה הישנה באי שנסגרה. סדרה זו מעושנת על לרמה של 40 ppm. הסדרה השנייה היא האוקטומור (Octomore) שידועה כ- "וויסקי המעושן ביותר שיוצר אי פעם" ולה מהדורות של 80-167 ppm. הוויסקי עצמו לא מרגיש כ"כ מעושן כמו שמציגים אותו… במזקקה נאמר לי שהם עובדים עכשיו על וויסקי מהסדרה הזו של 300 ppm.

מרכז המבקרים במזקקה מושקע וגדול והסיורים מעניינים ומלאי תוכן ומועברים בקפידה. בסיור מוצג לראווה גם הדוד שמשמש את המזקקה לייצור ג'ין (כן, הם מייצרים גם ג'ין לא רע בכלל), שהוא אחד המוזרים שראיתי בצורה ובמבנה שלו. הדוד כמעט לא פועל כי כבר בזיקוק הראשון הם ייצרו כמות שמספיקה להם למכירות של כמה שנים.

DSCN2303 DSCN2305
DSCN2358 DSCN2370 DSCN2378

רשמי טעימה:
Bruichladdich The Laddie Tenברוכלאדי ליידי 10 Bruichladdich The Laddie Ten
, חוזק 46% אלכוהול.
ריח: וניל, ג'ינג'ר, לימון. עדין מאוד.
טעם: עדין ביותר, גוף כמעט לא מורגש. פירותיות של תפוזים ומלון מורגשת, וניל, ג'ינג'ר, מתיקות קלה.
פיניש: קצרצר. מתיקות משולבת עם מאלתיות ונגיעות לימון קלות.
כללי: וויסקי לחובבי המתוקים והקלים. לא להתבלבל – לא וויסקי איילה טיפוסי בכלל בלי שום זכר לעשן. סה"כ וויסקי טוב.

Bruichladdich Octomore 4.2 167 ppmאוקטומור Octomore 167 ppm 4.2, חוזק 61% אלכוהול, הוויסקי המעושן ביותר שיוצר אי  פעם.
ריח: הכבול מורגש דווקא די בעדינות בריח, נגיעות של עור, טבק וריח ים מורגשות גם.
טעם: גוף בינוני. מאכזב במקצת. הציפייה לפצצת עשן מתפוגגת באחת כשהוויסקי דווקא די עדין, אמנם הכבול מורגש אבל לא ברמה שציפיתי שיהיה. בינות לעשן הכבולי יש רמזים למליחות קלה וגם למתיקות קרמלית.
פיניש: יובש בפה. הכבול מייבש כל חלקה רטובה שנשארה על הלשון… פיניש די ארוך.
כללי: וויסקי נחמד אבל לא(!) ברמת המחיר שלו. גימיק נחמד אם כי לא ממש מורגש שהוא הרבה יותר מעושן מוויסקים בעלי רמת כבול רגילה.



חזרה ליבשה והדרך הביתה

DSCN2414אחרי שלושה ימים על האי איילה שבהם הספקתי לבקר בשש משמונה המזקקות ששוכנות בו, תפסתי את המעבורת חזרה ליבשה לקראת היום האחרון של הטיול ו- הביתה!
את הלילה העברתי בעיר אינבררי (Inverary) שחוץ מהיותה עיר מעבר בין האי איילה והעיר קמפבלטאון לבין גלזגו, היא לא ממש מעניינת.

חובבי הוויסקי יימצאו בה את אחת מחנויות הוויסקי הטובות ביותר שאפשר למצוא – Loch Fyne Whiskies. אני אישית קונה הרבה מהחנות הזו דרך אתר האינטרנט שלה. המגוון עצום! כמעט כל וויסקי שניתן לדמיין נמצא שם וגם המחירים נמוכים עד סבירים. בהחלט מומלץ לעצור לביקור קצר.

יש להם גם בלנד נחמד שעורבב במיוחד לחנות – עדין מאוד ומתקתק. ברמת המחיר שלו הוא ממש וויסקי מומלץ.

DSCN2407

הטיול היה מדהים! אבל טוב לחזור הביתה…

הנופים המרהיבים, הכבשים שרועות במרחבים הפתוחים, חופי הים הכחולים, שלל מזקקות הוויסקי וריח הכבול ברחובות בימי החורף הקרים – כל אלו הופכים את האי איילה לפיסת גן-עדן עלי אדמות.

DSCN2006 DSCN2124 DSCN2186

ההגעה לאי היא באמצעות מעבורת (Ferry), שניתן לעלות עליה גם עם הרכבים. רצוי להזמין כרטיסים מראש.
האי איילה (Isle of Islay) ידוע לכל חובבי הוויסקי בשל המזקקות הרבות, 8 במספר, ובשל הוויסקים המעושנים הבאים מהן עקב השימוש בכבול לייבוש השעורה. הכבול הוא מצרך מאוד נפוץ באי ובכל נסיעה רואים פה שדות כבול וערימות שממתינות לייבוש. הוא משמש כאן לא רק לתעשיית הוויסקי אלא גם לחימום הבתים בימי החורף הקרים.

שמונה המזקקות הוויסקי הנמצאות על האי הן:
מפת המזקקות באי איילה1. לפרוייג (Laphroaig) – נמצאת בסמוך לעיר פורט אלן שבדרום האי. בבעלות תאגיד בים האמריקאי (הבעלים של המותג ג'ים בים).
2. לגבולין (Lagavulin) – נמצאת בסמוך לעיר פורט אלן. בבעלות תאגיד דיאג'יו (Diageo).
3. ארדבג (Ardbeg) – נמצאת בסמוך לעיר פורט אלן. בבעלות מזקקת גלנמורנג'י (שבבעלות תאגיד לואי ויטון).
4. בואמור (Bowmore) – נמצאת במרכז העיר בואמור שבמרכז האי. בבעלות תאגיד סאנטורי (Suntory) היפני.
5. קאול אילה (Caol Ila) – נמצאת בסמוך לעיר פורט אסקאיג (Port Askaig) שבצפון-מזרח האי. בבעלות תאגיד דיאג'יו.
6. בונהאבן (Bunnahabhain) – נמצאת בסמוך לעיר פורט אסקאיג. בבעלות תאגיד בורן-סטיוארט (Burn Stewart).
7. קילכומן (Kilchoman) – נמצאת בצפון-מערב האי. המזקקה החדשה ביותר על האי. נמצאת בידיים פרטיות.
8. ברוכלאדי (Bruichladdich). נמצאת בצפון-מערב האי. נמצאת בידיים פרטיות.
חלק מהמזקקות מייצרות וויסקים מעושנים ברמות שונות ולחלקן וויסקים עדינים. רק שלוש מהן עוד נוהגות ללתת את השעורה, או לפחות את חלק מהתצרוכת של המזקקה, בעצמן – לפרוייג, קילכומן וברוכלאדי.

על האי נמצאת גם מלתתת ענק הנמצאת בבעלות תאגיד דיאג'יו, שגם שתיים מהמזקקות באי שלו, ואת רוב הלתת שהמזקקות באי צורכות הן קונות ממנה. המלתתה נמצאת במקום בו שכנה עד שנת 1987 מזקקת פורט אלן (Port Ellen), ממש בכניסה לעיר בעלת שם זהה, וחורבות המזקקה עדיין נמצאות בסמוך לה.

DSCN2167 DSCN2194

במקום שבו פקק התנועה היחיד נוצר ע"י כבשים שחוצות את הכביש וחוסמות את הדרך, אי אפשר שלא לחוש איך הזמן נעצר, הטכנולוגיה נשארת מאחור והאוירה שקטה ורגועה. ממש כפי שהיה לפני מאה שנים (חוץ מהאינטרנט האלחוטי שנמצא בכל פינה).
בהתחלה רציתי להספיק בשלושה ימים לבקר בכל המזקקות באי – אז רציתי. גם יום ראשון שהיה באמצע וגם קצב החיים האיטי פה גרמו לי לוותר לבסוף על שתיים מהמזקקות – קאול אילה ובונהאבן. עד לטיול הבא.

רשמים קצרים מהביקורים במזקקות:

ארדבג (Ardbeg)
Ardbeg Logoבמרכז המבקרים יש גם בית קפה ומסעדה מאוד שקטים ונחמדים, שנבנו בתוך אחד מתנורי ייבוש השעורה הישנים. מאוד מומלץ לשלב ביקור עם ישיבה באחד מהם.
לא לקחתי את הסיור הרגיל והפשוט ביותר אלא אחד שנקרא "ארדבג ישן מול ארדבג חדש" (Old Ardbeg, New Ardbeg) שבו יש בנוסף לביקור הרגיל שעושים בכל המזקקות, גם טעימה של שני וויסקים שהוצאו ע"י הבעלים הנוכחי בתחילת דרכו, ארדבג 17 ו- Kildalton 1981 ועוד שתי טעימות מוויסקים ישירות מהחבית.

DSCN1955 DSCN1936 DSCN1987
ardbeg distillery panoramic

רשמי טעימה:
Ardbeg 17ארדבג 17
, 40% אלכוהול, זוקק בשנת 1977.
ריח: כבולי עדין ביותר עם זכר לוניל.
טעם: גוף מלא. מורכב מאוד, מאוזן מאוד. טעם עדין של שוקולד ושעורה עם טיפה וניל.
פיניש: כבול ולימון משתלבים לפיניש ארוך ונעים ומאוזן להפליא.
כללי: וויסקי מאוד מורכב ומאוזן. חבל שלא מיוצר עוד.

Ardbeg Kildalton 1981קילדלטון 1981 Kildalton, חוזק  52.6% אלכוהול, יושן 24 שנים.
ריח: אין בו את הכבול האופייני לארדבג. ריח פרחוני שמזכיר ריח של יין לבן. מתקתק.
טעם: גוף בינוני פרחוני ומתקתק. דבש, לבנדר, כבול עדין ביותר.
פיניש: ארוך ומאוד מלוח, הכבול והמתיקות נשארים לאורך זמן.
כללי: וויסקי מעניין מאוד, לא ארדבג אופייני.

 

 

לפרוייג (Laphroaig)
Laphroaig Logoללפרוייג מרכז מבקרים מאוד מושקע שפתוח שבעה ימים בשבוע. זה חשוב אם נמצאים באי גם ביום ראשון ורוצים להספיק כמה שיותר מזקקות.
המזקקה היא אחת משלוש באי שעדיין יש להן ריצפת ליתות פעילה ו- 10% מהשעורה שבשימוש במזקקה מולתתת במקום. השאר נקנית מהמלתתה בפורט אלן.
הם גם היחידים שעדיין כורים את הכבול ממאגרים ששייכים להם ולפי מה שהם אומרים – יש באדמות ששייכות להם עוד כבול שיספיק ל- 5000 שנה, כך שמהבחינה הזו הם לא בבעייה.
המזקקה עצמה היא ענקית, מודרנית וממוחשבת כולה. חוץ מריצפת הליתות כמובן. מיכל המאש ענקי, מיכלי התסיסה הגדולים עשויים נירוסטה ושורת הדודים הארוכה מרשימים ביותר.

DSCN2008 DSCN2023 DSCN2040 DSCN2055 DSCN2081 DSCN2110

רשמי טעימה:
Laphroaig 10 Cask Strengthלפרוייג 10 חוזק חבית
, 58.3% אלכוהול.
ריח: כבול די חזק, לימון טרי.
טעם: כבול מאוד חזק עם גוף בינוני, מרגישים ממש את העץ ואת הלתת. נגיעות מתוקות.
פיניש: מתחיל מתקתק ונגמר ארוך מאוד עם עשן כבולי שמייבש את הפה משולב עם טעמי עץ.
כללי: גרסה משופרת בהרבה של ה- 10 הרגיל. מומלץ לחובבי העשן – וויסקי מאוד מורכב.

 

טוב, זהו להפעם – זה נהייה ארוך אז.. המשך יבוא…

קמפבלטאון (Campbeltown), שנמצאת על חצי אי במערב סקוטלנד, הייתה פעם בירת הוויסקי העולמית. לא פחות מ- 32 מזקקות וויסקי היו בעיר בשנת 1890!

DSCN1638חלק מהמבנים ששימשו למזקקות עדיין עומדים עד היום אך רובם נהרסו. שאריות של מחסני חביות אפשר לראות הרבה, אך כמובן שהמבנים האלו משמשים היום לדברים אחרים.

פרנק מקהארדי (Frank McHardy), מנהל הייצור במזקקת ספרינגבנק והאיש שמנהל מאחורי הקלעים את כל מה שקורה במזקקה לקח אותנו לסיבוב בשלושת המזקקות היחידות שעוד פועלות בעיר, ובדרך גם הראה לנו כמה מבנים ששימשו למזקקות בעבר.

על מזקקת ספרינגבנק אני עוד אכתוב בפוסט גדול ומורחב, הנה הרשמים שלי מהסיור בשתי המזקקות האחרות:

מזקקת גלנגייל (Glengyle Distillery)
DSCN1647לא הרבה זוכים לסיור במזקקה מכיוון שאין בה מרכז מבקרים והיא לא פועלת כל השנה. מבחוץ היא נראית די מוזנחת ונראה שמאז הפתיחה ב- 2004 נזקי הזמן עשו את שלהם. אפילו האות L במילה Distillery שבשלט המזקקה הראשי נתלש או נפל עם הזמן…

המזקקה הישנה הייתה פתוחה בין השנים 1872-1925 והייתה בבעלות אחיו של מייסד ספרינגבנק, ג'ון מיטשל.
במהלך השנים שלאחר הסגירה מבנה המזקקה שימש בעיקר למחסנים ולפני הפתיחה שימש כמפעל למזון לבעלי-חיים. בשנת 1941 נרכש מבנה המזקקה במטרה לחזור ולהפעילה אך הדבר לא צלח והמזקקה נשארה סגורה, עד שבשנת 2000 נרכשה ע"י הבעלים הנוכחי של ספרינגבנק, הדלי רייט, שהוא דור רביעי למייסדים מזקקת גלנגייל למעשה הייתה שייכת לדוד של סבא שלו.
הוא החליט שהגיע הזמן לפתוח את המזקקה מחדש ולשמר את המורשת המשפחתית.

DSCN1649הוא פנה לפרנק מקהרדי בכדי שיתכנן את הפתיחה מחדש וזה נענה לאתגר.
הציוד ששימש במזקקה המקורית כבר מזמן נעלם ורוב הציוד שנרכש לפתיחת המזקקה היה חדש, מלבד מגרסת הלתת שנרכשה ממזקקה מהספייסייד ושופצה, וזוג דודי הזיקוק והכספת שנרכשו ממזקקת בן-וויויס (Ben Wyvis Distillery). הספיריט הראשון זוקק בשנת 2004 וב- 2009 בוקבקה המהדורה הראשונה של בקבוקים, בני 5 שנים.

התפוקה המלאה של המזקקה גדולה בהרבה מהתפוקה של ספרינגבנק ויכולה להגיע עד לכ- 2,000,000 ליטר של אלכוהול לשנה, אך כיום המזקקה פועלת רק למשך 6 שבועות כל שנה ומייצרת סינגל מאלט בשם קילקראן (Kilkerran), מכיוון שהשם גלנגייל כבר נתפס ע"י מזקקה אחרת.

המזקקה עצמה מאוד מודרנית והכל מופעל בה באופן אוטומטי, בניגוד לספרינגבנק שבה כל התהליך הוא ידני ומסורתי.
הלתת מגיע מספרינגבנק השכנה ונגרס במגרסה במקום, מועבר למיכל המאש הגדול והחדיש, עשוי נירוסטה ואז אל ארבעת מיכלי התסיסה עשויים מעץ. על זה פרנק לא היה מוכן להתפשר בטענה שהתסיסה בעץ טובה הרבה יותר ומוסיפה הרבה טעמים לוויסקי. במזקקה שני דודי נחושת נמוכים וטיפה רחבים וכספת ספיריט עשוייה נירוסטה (מה שלא רואים בהרבה מזקקות, ברוב המזקקות הכספת היא מנחושת).
בסוף יצאנו לחדר מילוי החביות שבו מיכל גדול לקיבול הספיריט ומשקל לשקילת החביות הריקות שנכנסות למילוי והחביות המלאות שיוצאות לאיחסון במחסנים של ספרינגבנק.

הרעיון ללוגו המזקקה נלקח מחלון עם סורגים שנמצא באחת החומות שמקיפות את שטח המזקקה ודרכו רואים את מגדל הכנסייה של העיר עם השעון עליו.

DSCN1664 DSCN1672 DSCN1691 DSCN1675 DSCN1707 Glengyle Logo

מזקקת גלן סקושיה (Glen Scotia)
DSCN1727המזקקה הנוספת שנמצאת בעיר היא גלן סקושיה (לא גלן סקוטיה).
היא הוקמה בשנת 1832 ופעלה עד 1928 תחת ידיים שונות. בשנים האלו הכלכלה בסקוטלנד ובספרינגבנק בפרט סבלה מקשיים ולא פחות מ- 20 מזקקות נסגרו בעיר בין השנים 1921-1934.

המזקקה ידעה עליות ומורדות ונסגרה מספר פעמים במהלך השנים עד שבמאי 1999 חזרה לפעול בבעלות הנוכחית.
היא שואבת את המים מאגם קרוסהיל (Crosshill Loch), שממנו שואבות גם שתי המזקקות האחרות ויש בה מיכל מאש עשוי פלדה, שישה מיכלי תסיסה עשויים נירוסטה ושני דודי זיקוק עשויים נחושת, אך שחורים למראה עין.
את השעורה הם לא מלתתים במזקקה אלא קונים אותה מאיזור הספייסייד ומאחסנים אותה בתוך שני מיכלי קיבול ענקיים בני 60 טון כל אחד.

DSCN1737 DSCN1746 DSCN1748 DSCN1761 DSCN1765

בדרך חזרה עצרנו ליד מספר מבנים ששימשו למזקקות ישנות בעיר, כדוגמת גלן מור (Glen Mhor), לוך אנד (Loch End), הייזלבורן (Hazelburn) ועוד כמה אחרות. וכמובן – הבניין ששימש את אנשי המכס כי במקום שיש כ"כ הרבה מזקקות חייבים בית מכס.
גם המבנה שמשמש היום לתחנה המרכזית בעיר היה פעם מזקקה ועדיין יש בו את הפגודה המסורתית, זכר לימים ההם.

DSCN1715 DSCN1720 DSCN1722 DSCN1724

רשמי טעימה:
Kilkerran Work in Proccessקילקראן וורק אין פרוסס (Kilkerran Work in Proccess) – יושן 5 שנים, 46% אלכוהול. הוויסקי הראשון שיצא ממזקקת גלנגייל. כל שנה מתוכננים לצאת 12,000 בקבוקים חדשים עד שהוויסקי הראשון יגיע ל- 10 שנים (בשנת 2014) ואז יישאר רק הוויסקי בגיל הזה.
ריח: עדין, מעושן קלות, ריח עדין של אגוזים.
טעם: מלא ועשיר, חריפות קלה מלווה את הלגימה הראשונה, וטעמי פירות מופיעים בהמשך.
פיניש: עדין, בטעמי וניל וכבול שנשאר קצת זמן בפה ומייבש אותו.
כללי: די מבטיח אם כי קצת צעיר עדיין.

גלן סקושיה 12 – 40% אלכוהול. צבע צהבהב מאוד מאוד בהיר.
ריח: מאוד מאוד עדין עד כדי בלתי מורגש, נגיעות של עשבים, כבול עדין ביותר.
טעם: גוף די מלא. טעם מתקתק ועשבי מאוד, עשן כבול קליל, עם הוספת מים טעמים מתוקים של וניל וקרמל מורגשים הרבה יותר.
פיניש: קצר. מאוד מאלטי עם שילוב נגיעות מנטה עדינות.
כללי: וויסקי לא רע אבל גם לא מומלץ. הצבע שלו די חיוור, למרות שבתמונות באינטרנט הוא לא נראה כזה.

Aberfeldy logoקרוב מאוד לעיירה פיטלוצ'רי, שם העברתי את הלילה, נמצאת העיר אברפלדי (Aberfeldy) שבה מזקקה בעלת אותו שם והמאלט שלהם הוא הלב של הבלנד דיווארס (Dewar's). מזקקת אברפלדי הייתה אחת מארבע מזקקות שנמכרו בשנת 1998 ע"י תאגיד דיאג'יו הענקי לחברת John Dewar & Sons, שהיא בבעלות תאגיד בקרדי.

שינוי הבעלות עשתה רק טוב למרכז המבקרים של המזקקה, שהפך ל- "עולם הוויסקי של דיווארס" (Dewar's World of Whisky), מרכז מבקרי חדש ומושקע שנפתח בשנת 2000 בחלל שפעם היה ריצפת הליתות של המזקקה.
בתחילת הסיור נכנסים לאודיטוריום מרשים ביותר וצופים בסרט אודות משפחת Dewar ואז עוברים למוזיאון מושקע מאוד שבו היסטוריה על המשפחה ועל המותג, דוגמא לחדר העירבוב של המאסטר בלנדר הראשון של המזקקה ושולחן מאוד נחמד של המחשת ריחות שונים שקיימים בוויסקי. לוחצים על כפתור ומריחים – ואז מנסים לנחש איזה ריח זה ומגלים את התשובה הנכונה. מאוד מרשים ומושקע.
DSCN0698בסוף הסיור מקבלים טעימה אחת לבחירה (מבין דיווארס הרגיל, דיווארס 12 או אברפלדי 12) ויש אפשרות להוסיף כמה פאונד על טעימה ישירות מחבית שנמצאת במרכז המבקרים שבה מתיישן לו וויסקי בעל 55% אלכוהול שזוקק בשנת 1983, מה שהופך אותו לבן 29 שנה, מכובד ביותר. כמובן שהלכתי על זה!

בהמשך הסיור נכנסים למזקקה עצמה לסיור די רגיל שעובר בכל השלבים: גריסת הלתת, מיכלי בישול המאש, מיכלי התסיסה ולבסוף דודי הזיקוק.
אחר-כך ממשיכים למה שהיה פעם מחסן החביות, שגם אותו שיפצו והפכו להיכל מאוד מרשים ויפה שממחיש איך המחסנים האלו היו נראים.
DSCN0703ביציאה עומד לו המשקל שעליו היו מעלים את החביות לשקילה לפני מעבר לשלב הביקבוק וליידו ניצב לו הדלפק של פקידי המכס שהיו רושמים כל מיליליטר של אלכוהול בכדי שישולמו המיסים עבורו. היום, כיאה לתאגיד גדול, הם כבר שולחים את החביות ליישון, עירבוב וביקבוק בגלזגו, בכדי להעמיס אותם ישר על משאיות בתום הביקבוק ולשלוח לרחבי הגלובוס. הרבה פחות לוגיסטיקה, קצת פוגע בקסם – אבל בעולם שבו בעיקר הכסף מדבר, הרומנטיקה נפגמת לפעמים.

בהחלט ביקור מרשים, שווה קפיצה!

DSCN0705 DSCN0693 DSCN0700

ישר אחרי מרכז המבקרים ממשיכים בנסיעה מערבה על כביש A827 ונכנסים לתוך העיר אברפלדי. עיר קטנה ונחמדה, עם נחל יפה שחוצה אותה ואפשר לעצור באחד מבתי הקפה או לטייל קצת בעיר ולספוג אווירה.

מכאן – מערבה לעיר אובן (Oban), שבה שוכנת מזקקה בעלת שם זהה. אחת המזקקות שאת הוויסקים שלה אני הכי אוהב ואחת הראשונות שביקבקה את הוויסקים שלה כסינגל מאלטים בסקוטלנד, כבר החל משנת 1880.

הדרך מלאה במרחבים ירוקים פתוחים לרווחה, נהרות ואגמים מדהימים וכל 20 דקות בערך עצרתי בצד לצלם כי ממש לא יכולתי לעצור את עצמי. נראה כאילו מפרצי החנייה שנמצאים כל בערך קילומטר נועדו בדיוק בשביל זה.
קצת לפני ההגעה לאובן נמצאת עיר שנקראת טינדרום (Tyndrum) שיש בה תחנת דלק, מסעדה וחנות מזכרות לתיירים. החנות מלאה בהמון שטויות שאפשר להוציא עליהם ים כסף ואז להתחרט על זה ברגע שמגיעים הביתה, אבל יש בה גם מחלקת וויסקי ענקית עם מבחר מרשים ביותר של בקבוקים, גם כאלו מאוד נדירים. שווה עצירה גם אם לא בשביל לקנות.

העיר אובן היא עיר נמל צבעונית ונחמדה, יש בה טיילת לאורך הים והשקיעה מבעד לאוקיינוס ולאיים שנמצאים מול העיר מאוד יפה. גם מסעדות, ברים וחנויות שונות יש בלי סוף ואין בעיה למצוא כל מה שצריך.

DSCN0756 DSCN0778 DSCN0782

Oban Logoמזקקת אובן ממוקמת בדיוק במרכז העיר, ממש מול המזח המרכזי ובניגוד לרוב המזקקות בסקוטלנד אי אפשר לזהות אותה לפי הפגודה המפורסמת כי אין לה אחת כזו. היא בבעלות תאגיד דיאג'יו והוויסקים שלה לא מיובאים לארץ באופן סדיר לצערי, כי הם פשוט טובים.
הסיור עצמו במזקקה די בנאלי ומשעמם. אם כבר הייתם בכמה מזקקות אז בהחלט אפשר לוותר עליו כי לא רואים או לומדים שם שום דבר מיוחד ושונה.

DSCN0790 oban stills

יום אחד באובן, ודרומה – לקמפבלטאון (Campbeltown).

הדרך לקמפבלטאון עוברת לאורך האוקיינוס ומציעה נופים מרשימים ביותר. ביום טוב אפשר לראות לצד הדרך את האי איילה באופק. בדרך אפשר לעצור בכמה חופים. המים קפואים! ניסיתי…
עצירה אחת מומלצת בדרך מאובן לקמפבלטאון היא בעיר הקטנה טרברט (Terbert) שיש בה מזח יפה ומרינה נחמדה ומבחר בתי קפה למנוחה קצרה.

IMG_1941

קמפבלטאון היא עיר קטנה עם רחוב ראשי אחד וגם בה יש נמל יפה וטיילת לאורכו. בעיר נשארו רק שלוש מזקקות פעילות (ספרינגבנק, גלן סקוטיה וגלנגייל), מרשים אמנם לעיר בסדר גודל שלה, אבל עלוב לעומת 32 מזקקות שהיו בעיר בסביבות שנת 1880, מה שהעניק לה את ההגדרה "בירת הוויסקי של סקוטלנד". המיקום על הים בצד המערבי של סקוטלנד והאפשרות לשלוח בספינות את התוצרת לארצות המערב, הביאו להקמת מזקקות רבות בעיר בימים ההם. עם הזמן, הריחוק מהמרכז התעשייתי והתעסוקתי של סקוטלנד גרם לקשיים כלכליים והביא לסגירת רוב המזקקות. עם זאת, קמפבלטאון עדיין מוגדרת כאזור נפרד מבחינת ההגדרות של איגוד הוויסקי הסקוטי, זכר לימים ההם.

שני מקומות מומלצים בעיר לחובבי הוויסקי:
Ardshiel Hotel Barמלון ארדשיל (Ardshiel Hotel) – מקום שהוא חובה לכל חובב וויסקי! המלון הקטן והצנוע, עם המסעדה והבר בקומה הראשונה, מחזיק 468 (ספרתי!) בקבוקי וויסקי שונים על המדפים ועוד כ- 500 בקבוקים שאין להם מקום על המדפים מאחור, ובנוסף לזה עוד אוסף בלתי נתפס של בקבוקי וויסקי נדירים.
אני הייתי שם ארבע פעמים וכל פעם הזמנתי בין שלוש לארבע מנות וויסקי. המבחר אומנם מקשה על הבחירה אבל זה שווה את זה!
גם המסעדה שלהם חביבה והמחירים שם לא בשמיים.

The Whisky Shop – חנות הוויסקי של המבקבק העצמאי Cadenhead. נמצאת ברחוב הראשי ופשוט אי אפשר לפספס אותה. מציעה מבחר גדול מאוד של ביקבוקים של כל המזקקות בסקוטלנד במחירים מצחיקים. שווה ביקור – אני יצאתי עם שני בקבוקים.
בנוסף – החנות צמודה לחדר הטעימות של של מזקקת ספרינגבנק ומשם מתחילים כל הסיורים במזקקה.

בעיר התמקמתי בבית הארחה שסידרו לי ממזקקת ספרינגבנק (Springbank) לקראת חוויה שאני מצפה לה הרבה זמן – שבוע של למידה ועבודה במזקקה במסגרת הוויסקי-סקול שלה. רשמים על זה – בהמשך.

קמתי מוקדם בבוקר כדי לקחת את הרכב השכור ולברוח כמה שיותר מהר מהעיר הגדולה.

DSCN0684ברגע שיוצאים מהעיר הכל נהיה הרבה יותר שקט ושלו והנסיעה בצד שמאל לא מסובכת ומתרגלים אליה מהר מאוד. פשוט צריך לחשוב הכל הפוך… וכמובן לא לשתות יותר מדי במזקקות (חשוב!)
המרחבים הירוקים של דרום ההיילנדס פשוט בלתי נתפסים, כמות הכבשים הרועות עצומה והנופים עוצרי נשימה, פשוט להרגיש את החופש.

Glengoyne Logoכחצי שעה נסיעה לכיוון צפון מערב, שכללה בתוכה כמה עצירות בכדי להשקיף על הנוף, ומזקקת גלנגוין (Glengoyne) מופיעה לה ממש לפני הכניסה לעיר דאמגוין (Dumgoyne), בצידו האחד של כביש A81 נמצאים ההאנגרים שמשמשים לאיחסון החביות ומצידו השני המזקקה. זה גם הכביש שמהווה את הגבול בין הלואולנדס להיילנדס, מה שיוצר בעיית הזדהות קלה בקרב אנשי המזקקה למרות שהם מגדירים את עצמם כוויסקי היילנדס. על המזקקה רשמתי קצת בפוסט הזה.
המזקקה עצמה נמצאת על גבעה נחמדה וירוקה ואת המים שלה היא לוקחת ממפל שנמצא בקצה המזקקה שממשיך לנחל שחוצה את שטח המזקקה.
הסיור מתחיל בסרטון קצר על ההיסטוריה, כוסית של גלנגוין 10 ויציאה למרפסת עץ המשקיפה על אגם קטן ועל מפל המים.
בגדול – הסיור לא יותר מדי מושקע, קצר מאוד והכי מעצבן זה שאסור לצלם במהלכו.
חנות המזכרות והוויסקי נחמדה ומעוצבת להפליא ולא יותר מדי יקרה ומקבלים גם קופון הנחה של 5 פאונד לרכישת בקבוקים כשמשלמים על הסיור.

DSCN0611 DSCN0622 DSCN0624

ממזקקת גלנגוין המשכתי לנסיעה יחסית ארוכה, של בערך שעתיים, למזקקת אדראדור (Edradour). הנסיעה ממש התארכה כי חלק מהדרך נחסם והייתי צריך לעשות עיקוף די גדול, אבל הנופים – כבר אמרתי?

Edradour Logoמזקקת אדראדור נמצאת ליד העיר פיטלוצ'רי (Pitlochry) ונחשבת למזקקה המסחרית הקטנה ביותר בסקוטלנד עם נפח ייצור של 96,000 ליטר אלכוהול בשנה, שהם כ- 12 חביות בשבוע. למעשה, המזקקה מייצרת בשנה מה שמזקקה ממוצעת באזור הספייסייד מייצרת בשבוע. שני הדודים שבמזקקה הם בגודל הכי קטן שמותר על פי החוק בסקוטלנד בכדי לקבל רישיון זיקוק ולכן הם נחשבים בוודאות למזקקה הקטנה ביותר.
הביקור בה הוא הכי מושקע מבין שלושת המזקקות שהייתי בהן עד עכשיו.
קודם כל – אין ניסיונות טיוח ורצון להיראות טוב בעיני התיירים. אתה נכנס למזקקה וממש מפריע לעובדים במהלך עבודתם, כל שנייה עובר טרקטור עם חביות שמצריך מכולם לרדת לשולי הכביש והם מכניסים אותך בכיף לכל החלקים במזקקה.
המזקקה עצמה קטנה ומסורתית והיא מאפשרת הבנה ממש טובה על כל תהליך ייצור הוויסקי ולא פחות חשוב – היא מדהימה ביופיה ונמצאת באיזור מדהים!
חנות המזכרות מציעה בעיקר בקבוקים מהמגוון העצום של אדראדור, באלחין (Ballechin) – שהוא המאלט המעושן של המזקקה ועוד הרבה מאוד בקבוקים מהמגוון של חברת הביקבוק העצמאי סיינטורי וינטאג' (Signatory Vintage), שהיא גם בבעלות אותו בעלים.

DSCN0631 DSCN0648 DSCN0670 DSCN0652 DSCN0649

את הלילה העברתי במלון  Moulin Hotel שהוא מלון ששייך למבשלת בירה בעלת אותו שם (Moulin Brewery), ממש לייד העיר פיטלוצ'רי.
במלון יש גם פאב נחמד ומסעדה והחדרים בו ממש נחמדים. מומלץ לשתות את הבירות שהם מבשלים במקום, הן נמזגות בפאב ממשאבות אייל מסורתיות והן לא רעות בכלל.

זהו להיום – מחר מצפה לי יום ארוך עם נסיעה ארוכה מאוד…

הכל כבר נאמר על סקוטלנד – הנופים, האנשים, האוירה וכמובן הוויסקי. אבל אי-אפשר להבין למה באמת מתכוונים עד שמגיעים למדינה המדהימה הזו. ועוד לא ראיתי שום דבר…

עוד לפני הנחיתה הספקתי להצטייד בבקבוק אחד לטיול, לפרוייג PX Cask, שקניתי בחנות הוויסקי הענקית בדיוטי פרי בלונדון. המבחר שם עצום ובאמת שאי אפשר להחליט מה לקנות אז בחרתי בקבוק שלא יצא לי עוד לטעום וקיבלתי המלצות טובות לגביו.

Auchentoshan Logoלגלזגו הקצבתי בדיוק יום אחד, בגלל שחוץ משופינג ומוזיאונים אין יותר מדי מה לעשות בה ובעיקר בגלל שמקומות הקשורים לוויסקי אין בה הרבה בכלל.
רוב היום הלך לי על ביקור במזקקת אוחנטושן (Auchentoshan), ששוכנת בעיירה נחמדה העונה לשם קליידבנק (Clydebank) ונמצאת ממש מחוץ לגלזגו. המזקקה היא בין היחידות בסקוטלנד שמזקקת את הוויסקי שלה שלוש פעמים, כמו שנהוג באירלנד, והיא בבעלות תאגיד מוריסון-בואמור ששייך לחברת סאנטורי היפנית.

יש אפשרות לכמה סוגי ביקורים במזקקה כשהפשוט ביותר מציע סיור מקיף הכולל הסברים על כל שלבי ייצור הוויסקי ובסוף גם טעימה של אוחנטושן 12 וביקור בחנות המזכרות. לא ארוך מדי (כשעה) ולא יותר מדי מושקע.
האפשרויות הנוספות דורשות תיאום מראש וכוללות סיור אישי למינימום 3 אנשים, סיור נוסף שכולל יותר טעימות וויסקי, סיור שכולל הדרכה על עירבוב חביות וביקור בחדר העירבוב של המזקקה ועוד אפשרות לסיור (מאוד יקר) אחרי שעות הפתיחה (?!).
לסיכום – אם יש לכם משהו יותר טוב לעשות בגלזגו אז בהחלט אפשר לוותר על הביקור הזה.

DSCN0571 DSCN0603 DSCN0586 DSCN0598 DSCN0602

חוץ ממזקקת אוחנטושן יש גם את מזקקת גלנגוין (Glengoyne) ששוכנת כחצי שעה נסיעה מגלזגו. אפשר לבקר בה במסגרת סיורים מאורגנים שיוצאים מהעיר.
חנות וויסקי מומלצת במרכז גלזגו היא Global Whisky Shop שנמצאת ברחוב West Nile 10-14a. החנות קטנה מאוד אבל המבחר בה מרשים. הם גם עורכים ערבי טעימות ואירועי וויסקי נוספים – אפשר להתרשם באתר החנות.
קניתי אצלם בקבוק של מזקקה קטנה ולא מסחרית מהאי איילה בשם The Hoebeg, שבוקבק ע"י המבקבק העצמאי Robert Graham. בנוסף טעמתי מהבלנד של החנות, שהוא בעצם "חבית חיה" (Living Cask) – וויסקי שנמזג מחבית עץ אלון, כשכל פעם שהחבית מגיעה לחצי, ממלאים בה וויסקי נוסף, כל פעם וויסקי שונה. התוצאה היא שכל בקבוק שנוצר מהחבית שונה מהבקבוק הקודם לו בגלל הוויסקים שנוספו ובגלל הזמן שעבר כשהוויסקי בחבית, אבל עדיין ישנה איזו המשכיות והוויסקי שנותר בחבית שומר במקצת על הטעמים של הבקבוקים שיצאו עד כה (הדבר דומה לשיטת הסולרה ביינות שרי). הבלנד אפילו הופיע בתנ"ך הוויסקי של ג'ים מארי (Jim Murray's Whisky Bible) וקיבל שם ציון 96(!).

פאבים ומקומות בילוי יש כאן בלי סוף. אני בחרתי באופצייה של לצאת לפאב הכי קרוב למלון לשתות איזה דרינק וללכת לישון, אבל למי שבעניין – אין בעיה של חוסר במקומות לצאת אליהם.

זהו, עבר רק יום אחד ולפני עוד שבועיים של טיול ברחבי מדינת הוויסקי. מבטיח לעדכן.

רשמי טעימה של שני הוויסקים שקניתי:
Laphroaig PX Caskלפרוייג PX Cask – וויסקי מהמזקקה מהאי איילה הידועה בטעמי הכבול הכבדים של הוויסקים שלה, יושן 10 שנים בחביות אקס-בורבון לפני שהעבירו אותו לעוד יישון נוסף בחביות רבע-גודל (Quarter Cask) מסורתיות מהמאה ה- 19 ואז ליישון נוסף, או ליתר דיוק – פיניש, בחביות ששכן בהן לפני כן יין שרי פדרו חימנז (PX, Pedro Ximenez). בוקבק בחוזק 48% אלכוהול.
ריח: כיאה ללפרוייג, ריח כבול מאוד חזק ודומיננטי אך עם זאת מעודן ע"י מתיקות קרמלית, מרשמלו ליקריץ ואגוזים.
טעם: גוף בינוני, טעמי כבול חזקים מאוד מחממים את הגרון, הוספת מים פותחת את הטעמים ומציפה טעמי שרי מתוקים.
פיניש: ארוך מאוד, הכבול מאוד מייבש את הגרון ונשאר זמן רב. משאיר צריבה קלה ונעימה על החלק האחורי של הלשון. כללי: מאוד מומלץ לחובבי העשן. וויסקי מאוד מורכב ומלא בטעמים. שילוב מצויין של עשן כבולי ומתיקות שרי.

The HoebegThe Hoebeg Single Islay Malt – של המבקבק העצמאי רוברט גרהאם. 40% אלכוהול.
מסתבר שיש עוד כמה מזקקות קטנות ולא מסחריות על האי איילה חוץ מהשמונה המוכרות והאהובות.
ריח: ריח כבולי עדין ונחמד. ריחות עץ אלון מבצבצים.
טעם: עשן כבולי עדין משולב עם טעם מתוק של דבש או סוכר חום.
פיניש: נעלם מאוד מהר. אחרי טיפה זמן נשאר רק זיכרון חלש מאוד של כבול.
כללי: וויסקי כבולי עדין ביותר. מעניין יותר בגלל הסיפור, אבל עדיין לא הייתי קונה אותו שוב.

Slainte!