ארכיון הרשומות עם התג "וויסקי"

קמפבלטאון (Campbeltown), שנמצאת על חצי אי במערב סקוטלנד, הייתה פעם בירת הוויסקי העולמית. לא פחות מ- 32 מזקקות וויסקי היו בעיר בשנת 1890!

DSCN1638חלק מהמבנים ששימשו למזקקות עדיין עומדים עד היום אך רובם נהרסו. שאריות של מחסני חביות אפשר לראות הרבה, אך כמובן שהמבנים האלו משמשים היום לדברים אחרים.

פרנק מקהארדי (Frank McHardy), מנהל הייצור במזקקת ספרינגבנק והאיש שמנהל מאחורי הקלעים את כל מה שקורה במזקקה לקח אותנו לסיבוב בשלושת המזקקות היחידות שעוד פועלות בעיר, ובדרך גם הראה לנו כמה מבנים ששימשו למזקקות בעבר.

על מזקקת ספרינגבנק אני עוד אכתוב בפוסט גדול ומורחב, הנה הרשמים שלי מהסיור בשתי המזקקות האחרות:

מזקקת גלנגייל (Glengyle Distillery)
DSCN1647לא הרבה זוכים לסיור במזקקה מכיוון שאין בה מרכז מבקרים והיא לא פועלת כל השנה. מבחוץ היא נראית די מוזנחת ונראה שמאז הפתיחה ב- 2004 נזקי הזמן עשו את שלהם. אפילו האות L במילה Distillery שבשלט המזקקה הראשי נתלש או נפל עם הזמן…

המזקקה הישנה הייתה פתוחה בין השנים 1872-1925 והייתה בבעלות אחיו של מייסד ספרינגבנק, ג'ון מיטשל.
במהלך השנים שלאחר הסגירה מבנה המזקקה שימש בעיקר למחסנים ולפני הפתיחה שימש כמפעל למזון לבעלי-חיים. בשנת 1941 נרכש מבנה המזקקה במטרה לחזור ולהפעילה אך הדבר לא צלח והמזקקה נשארה סגורה, עד שבשנת 2000 נרכשה ע"י הבעלים הנוכחי של ספרינגבנק, הדלי רייט, שהוא דור רביעי למייסדים מזקקת גלנגייל למעשה הייתה שייכת לדוד של סבא שלו.
הוא החליט שהגיע הזמן לפתוח את המזקקה מחדש ולשמר את המורשת המשפחתית.

DSCN1649הוא פנה לפרנק מקהרדי בכדי שיתכנן את הפתיחה מחדש וזה נענה לאתגר.
הציוד ששימש במזקקה המקורית כבר מזמן נעלם ורוב הציוד שנרכש לפתיחת המזקקה היה חדש, מלבד מגרסת הלתת שנרכשה ממזקקה מהספייסייד ושופצה, וזוג דודי הזיקוק והכספת שנרכשו ממזקקת בן-וויויס (Ben Wyvis Distillery). הספיריט הראשון זוקק בשנת 2004 וב- 2009 בוקבקה המהדורה הראשונה של בקבוקים, בני 5 שנים.

התפוקה המלאה של המזקקה גדולה בהרבה מהתפוקה של ספרינגבנק ויכולה להגיע עד לכ- 2,000,000 ליטר של אלכוהול לשנה, אך כיום המזקקה פועלת רק למשך 6 שבועות כל שנה ומייצרת סינגל מאלט בשם קילקראן (Kilkerran), מכיוון שהשם גלנגייל כבר נתפס ע"י מזקקה אחרת.

המזקקה עצמה מאוד מודרנית והכל מופעל בה באופן אוטומטי, בניגוד לספרינגבנק שבה כל התהליך הוא ידני ומסורתי.
הלתת מגיע מספרינגבנק השכנה ונגרס במגרסה במקום, מועבר למיכל המאש הגדול והחדיש, עשוי נירוסטה ואז אל ארבעת מיכלי התסיסה עשויים מעץ. על זה פרנק לא היה מוכן להתפשר בטענה שהתסיסה בעץ טובה הרבה יותר ומוסיפה הרבה טעמים לוויסקי. במזקקה שני דודי נחושת נמוכים וטיפה רחבים וכספת ספיריט עשוייה נירוסטה (מה שלא רואים בהרבה מזקקות, ברוב המזקקות הכספת היא מנחושת).
בסוף יצאנו לחדר מילוי החביות שבו מיכל גדול לקיבול הספיריט ומשקל לשקילת החביות הריקות שנכנסות למילוי והחביות המלאות שיוצאות לאיחסון במחסנים של ספרינגבנק.

הרעיון ללוגו המזקקה נלקח מחלון עם סורגים שנמצא באחת החומות שמקיפות את שטח המזקקה ודרכו רואים את מגדל הכנסייה של העיר עם השעון עליו.

DSCN1664 DSCN1672 DSCN1691 DSCN1675 DSCN1707 Glengyle Logo

מזקקת גלן סקושיה (Glen Scotia)
DSCN1727המזקקה הנוספת שנמצאת בעיר היא גלן סקושיה (לא גלן סקוטיה).
היא הוקמה בשנת 1832 ופעלה עד 1928 תחת ידיים שונות. בשנים האלו הכלכלה בסקוטלנד ובספרינגבנק בפרט סבלה מקשיים ולא פחות מ- 20 מזקקות נסגרו בעיר בין השנים 1921-1934.

המזקקה ידעה עליות ומורדות ונסגרה מספר פעמים במהלך השנים עד שבמאי 1999 חזרה לפעול בבעלות הנוכחית.
היא שואבת את המים מאגם קרוסהיל (Crosshill Loch), שממנו שואבות גם שתי המזקקות האחרות ויש בה מיכל מאש עשוי פלדה, שישה מיכלי תסיסה עשויים נירוסטה ושני דודי זיקוק עשויים נחושת, אך שחורים למראה עין.
את השעורה הם לא מלתתים במזקקה אלא קונים אותה מאיזור הספייסייד ומאחסנים אותה בתוך שני מיכלי קיבול ענקיים בני 60 טון כל אחד.

DSCN1737 DSCN1746 DSCN1748 DSCN1761 DSCN1765

בדרך חזרה עצרנו ליד מספר מבנים ששימשו למזקקות ישנות בעיר, כדוגמת גלן מור (Glen Mhor), לוך אנד (Loch End), הייזלבורן (Hazelburn) ועוד כמה אחרות. וכמובן – הבניין ששימש את אנשי המכס כי במקום שיש כ"כ הרבה מזקקות חייבים בית מכס.
גם המבנה שמשמש היום לתחנה המרכזית בעיר היה פעם מזקקה ועדיין יש בו את הפגודה המסורתית, זכר לימים ההם.

DSCN1715 DSCN1720 DSCN1722 DSCN1724

רשמי טעימה:
Kilkerran Work in Proccessקילקראן וורק אין פרוסס (Kilkerran Work in Proccess) – יושן 5 שנים, 46% אלכוהול. הוויסקי הראשון שיצא ממזקקת גלנגייל. כל שנה מתוכננים לצאת 12,000 בקבוקים חדשים עד שהוויסקי הראשון יגיע ל- 10 שנים (בשנת 2014) ואז יישאר רק הוויסקי בגיל הזה.
ריח: עדין, מעושן קלות, ריח עדין של אגוזים.
טעם: מלא ועשיר, חריפות קלה מלווה את הלגימה הראשונה, וטעמי פירות מופיעים בהמשך.
פיניש: עדין, בטעמי וניל וכבול שנשאר קצת זמן בפה ומייבש אותו.
כללי: די מבטיח אם כי קצת צעיר עדיין.

גלן סקושיה 12 – 40% אלכוהול. צבע צהבהב מאוד מאוד בהיר.
ריח: מאוד מאוד עדין עד כדי בלתי מורגש, נגיעות של עשבים, כבול עדין ביותר.
טעם: גוף די מלא. טעם מתקתק ועשבי מאוד, עשן כבול קליל, עם הוספת מים טעמים מתוקים של וניל וקרמל מורגשים הרבה יותר.
פיניש: קצר. מאוד מאלטי עם שילוב נגיעות מנטה עדינות.
כללי: וויסקי לא רע אבל גם לא מומלץ. הצבע שלו די חיוור, למרות שבתמונות באינטרנט הוא לא נראה כזה.

Aberfeldy logoקרוב מאוד לעיירה פיטלוצ'רי, שם העברתי את הלילה, נמצאת העיר אברפלדי (Aberfeldy) שבה מזקקה בעלת אותו שם והמאלט שלהם הוא הלב של הבלנד דיווארס (Dewar's). מזקקת אברפלדי הייתה אחת מארבע מזקקות שנמכרו בשנת 1998 ע"י תאגיד דיאג'יו הענקי לחברת John Dewar & Sons, שהיא בבעלות תאגיד בקרדי.

שינוי הבעלות עשתה רק טוב למרכז המבקרים של המזקקה, שהפך ל- "עולם הוויסקי של דיווארס" (Dewar's World of Whisky), מרכז מבקרי חדש ומושקע שנפתח בשנת 2000 בחלל שפעם היה ריצפת הליתות של המזקקה.
בתחילת הסיור נכנסים לאודיטוריום מרשים ביותר וצופים בסרט אודות משפחת Dewar ואז עוברים למוזיאון מושקע מאוד שבו היסטוריה על המשפחה ועל המותג, דוגמא לחדר העירבוב של המאסטר בלנדר הראשון של המזקקה ושולחן מאוד נחמד של המחשת ריחות שונים שקיימים בוויסקי. לוחצים על כפתור ומריחים – ואז מנסים לנחש איזה ריח זה ומגלים את התשובה הנכונה. מאוד מרשים ומושקע.
DSCN0698בסוף הסיור מקבלים טעימה אחת לבחירה (מבין דיווארס הרגיל, דיווארס 12 או אברפלדי 12) ויש אפשרות להוסיף כמה פאונד על טעימה ישירות מחבית שנמצאת במרכז המבקרים שבה מתיישן לו וויסקי בעל 55% אלכוהול שזוקק בשנת 1983, מה שהופך אותו לבן 29 שנה, מכובד ביותר. כמובן שהלכתי על זה!

בהמשך הסיור נכנסים למזקקה עצמה לסיור די רגיל שעובר בכל השלבים: גריסת הלתת, מיכלי בישול המאש, מיכלי התסיסה ולבסוף דודי הזיקוק.
אחר-כך ממשיכים למה שהיה פעם מחסן החביות, שגם אותו שיפצו והפכו להיכל מאוד מרשים ויפה שממחיש איך המחסנים האלו היו נראים.
DSCN0703ביציאה עומד לו המשקל שעליו היו מעלים את החביות לשקילה לפני מעבר לשלב הביקבוק וליידו ניצב לו הדלפק של פקידי המכס שהיו רושמים כל מיליליטר של אלכוהול בכדי שישולמו המיסים עבורו. היום, כיאה לתאגיד גדול, הם כבר שולחים את החביות ליישון, עירבוב וביקבוק בגלזגו, בכדי להעמיס אותם ישר על משאיות בתום הביקבוק ולשלוח לרחבי הגלובוס. הרבה פחות לוגיסטיקה, קצת פוגע בקסם – אבל בעולם שבו בעיקר הכסף מדבר, הרומנטיקה נפגמת לפעמים.

בהחלט ביקור מרשים, שווה קפיצה!

DSCN0705 DSCN0693 DSCN0700

ישר אחרי מרכז המבקרים ממשיכים בנסיעה מערבה על כביש A827 ונכנסים לתוך העיר אברפלדי. עיר קטנה ונחמדה, עם נחל יפה שחוצה אותה ואפשר לעצור באחד מבתי הקפה או לטייל קצת בעיר ולספוג אווירה.

מכאן – מערבה לעיר אובן (Oban), שבה שוכנת מזקקה בעלת שם זהה. אחת המזקקות שאת הוויסקים שלה אני הכי אוהב ואחת הראשונות שביקבקה את הוויסקים שלה כסינגל מאלטים בסקוטלנד, כבר החל משנת 1880.

הדרך מלאה במרחבים ירוקים פתוחים לרווחה, נהרות ואגמים מדהימים וכל 20 דקות בערך עצרתי בצד לצלם כי ממש לא יכולתי לעצור את עצמי. נראה כאילו מפרצי החנייה שנמצאים כל בערך קילומטר נועדו בדיוק בשביל זה.
קצת לפני ההגעה לאובן נמצאת עיר שנקראת טינדרום (Tyndrum) שיש בה תחנת דלק, מסעדה וחנות מזכרות לתיירים. החנות מלאה בהמון שטויות שאפשר להוציא עליהם ים כסף ואז להתחרט על זה ברגע שמגיעים הביתה, אבל יש בה גם מחלקת וויסקי ענקית עם מבחר מרשים ביותר של בקבוקים, גם כאלו מאוד נדירים. שווה עצירה גם אם לא בשביל לקנות.

העיר אובן היא עיר נמל צבעונית ונחמדה, יש בה טיילת לאורך הים והשקיעה מבעד לאוקיינוס ולאיים שנמצאים מול העיר מאוד יפה. גם מסעדות, ברים וחנויות שונות יש בלי סוף ואין בעיה למצוא כל מה שצריך.

DSCN0756 DSCN0778 DSCN0782

Oban Logoמזקקת אובן ממוקמת בדיוק במרכז העיר, ממש מול המזח המרכזי ובניגוד לרוב המזקקות בסקוטלנד אי אפשר לזהות אותה לפי הפגודה המפורסמת כי אין לה אחת כזו. היא בבעלות תאגיד דיאג'יו והוויסקים שלה לא מיובאים לארץ באופן סדיר לצערי, כי הם פשוט טובים.
הסיור עצמו במזקקה די בנאלי ומשעמם. אם כבר הייתם בכמה מזקקות אז בהחלט אפשר לוותר עליו כי לא רואים או לומדים שם שום דבר מיוחד ושונה.

DSCN0790 oban stills

יום אחד באובן, ודרומה – לקמפבלטאון (Campbeltown).

הדרך לקמפבלטאון עוברת לאורך האוקיינוס ומציעה נופים מרשימים ביותר. ביום טוב אפשר לראות לצד הדרך את האי איילה באופק. בדרך אפשר לעצור בכמה חופים. המים קפואים! ניסיתי…
עצירה אחת מומלצת בדרך מאובן לקמפבלטאון היא בעיר הקטנה טרברט (Terbert) שיש בה מזח יפה ומרינה נחמדה ומבחר בתי קפה למנוחה קצרה.

IMG_1941

קמפבלטאון היא עיר קטנה עם רחוב ראשי אחד וגם בה יש נמל יפה וטיילת לאורכו. בעיר נשארו רק שלוש מזקקות פעילות (ספרינגבנק, גלן סקוטיה וגלנגייל), מרשים אמנם לעיר בסדר גודל שלה, אבל עלוב לעומת 32 מזקקות שהיו בעיר בסביבות שנת 1880, מה שהעניק לה את ההגדרה "בירת הוויסקי של סקוטלנד". המיקום על הים בצד המערבי של סקוטלנד והאפשרות לשלוח בספינות את התוצרת לארצות המערב, הביאו להקמת מזקקות רבות בעיר בימים ההם. עם הזמן, הריחוק מהמרכז התעשייתי והתעסוקתי של סקוטלנד גרם לקשיים כלכליים והביא לסגירת רוב המזקקות. עם זאת, קמפבלטאון עדיין מוגדרת כאזור נפרד מבחינת ההגדרות של איגוד הוויסקי הסקוטי, זכר לימים ההם.

שני מקומות מומלצים בעיר לחובבי הוויסקי:
Ardshiel Hotel Barמלון ארדשיל (Ardshiel Hotel) – מקום שהוא חובה לכל חובב וויסקי! המלון הקטן והצנוע, עם המסעדה והבר בקומה הראשונה, מחזיק 468 (ספרתי!) בקבוקי וויסקי שונים על המדפים ועוד כ- 500 בקבוקים שאין להם מקום על המדפים מאחור, ובנוסף לזה עוד אוסף בלתי נתפס של בקבוקי וויסקי נדירים.
אני הייתי שם ארבע פעמים וכל פעם הזמנתי בין שלוש לארבע מנות וויסקי. המבחר אומנם מקשה על הבחירה אבל זה שווה את זה!
גם המסעדה שלהם חביבה והמחירים שם לא בשמיים.

The Whisky Shop – חנות הוויסקי של המבקבק העצמאי Cadenhead. נמצאת ברחוב הראשי ופשוט אי אפשר לפספס אותה. מציעה מבחר גדול מאוד של ביקבוקים של כל המזקקות בסקוטלנד במחירים מצחיקים. שווה ביקור – אני יצאתי עם שני בקבוקים.
בנוסף – החנות צמודה לחדר הטעימות של של מזקקת ספרינגבנק ומשם מתחילים כל הסיורים במזקקה.

בעיר התמקמתי בבית הארחה שסידרו לי ממזקקת ספרינגבנק (Springbank) לקראת חוויה שאני מצפה לה הרבה זמן – שבוע של למידה ועבודה במזקקה במסגרת הוויסקי-סקול שלה. רשמים על זה – בהמשך.

קמתי מוקדם בבוקר כדי לקחת את הרכב השכור ולברוח כמה שיותר מהר מהעיר הגדולה.

DSCN0684ברגע שיוצאים מהעיר הכל נהיה הרבה יותר שקט ושלו והנסיעה בצד שמאל לא מסובכת ומתרגלים אליה מהר מאוד. פשוט צריך לחשוב הכל הפוך… וכמובן לא לשתות יותר מדי במזקקות (חשוב!)
המרחבים הירוקים של דרום ההיילנדס פשוט בלתי נתפסים, כמות הכבשים הרועות עצומה והנופים עוצרי נשימה, פשוט להרגיש את החופש.

Glengoyne Logoכחצי שעה נסיעה לכיוון צפון מערב, שכללה בתוכה כמה עצירות בכדי להשקיף על הנוף, ומזקקת גלנגוין (Glengoyne) מופיעה לה ממש לפני הכניסה לעיר דאמגוין (Dumgoyne), בצידו האחד של כביש A81 נמצאים ההאנגרים שמשמשים לאיחסון החביות ומצידו השני המזקקה. זה גם הכביש שמהווה את הגבול בין הלואולנדס להיילנדס, מה שיוצר בעיית הזדהות קלה בקרב אנשי המזקקה למרות שהם מגדירים את עצמם כוויסקי היילנדס. על המזקקה רשמתי קצת בפוסט הזה.
המזקקה עצמה נמצאת על גבעה נחמדה וירוקה ואת המים שלה היא לוקחת ממפל שנמצא בקצה המזקקה שממשיך לנחל שחוצה את שטח המזקקה.
הסיור מתחיל בסרטון קצר על ההיסטוריה, כוסית של גלנגוין 10 ויציאה למרפסת עץ המשקיפה על אגם קטן ועל מפל המים.
בגדול – הסיור לא יותר מדי מושקע, קצר מאוד והכי מעצבן זה שאסור לצלם במהלכו.
חנות המזכרות והוויסקי נחמדה ומעוצבת להפליא ולא יותר מדי יקרה ומקבלים גם קופון הנחה של 5 פאונד לרכישת בקבוקים כשמשלמים על הסיור.

DSCN0611 DSCN0622 DSCN0624

ממזקקת גלנגוין המשכתי לנסיעה יחסית ארוכה, של בערך שעתיים, למזקקת אדראדור (Edradour). הנסיעה ממש התארכה כי חלק מהדרך נחסם והייתי צריך לעשות עיקוף די גדול, אבל הנופים – כבר אמרתי?

Edradour Logoמזקקת אדראדור נמצאת ליד העיר פיטלוצ'רי (Pitlochry) ונחשבת למזקקה המסחרית הקטנה ביותר בסקוטלנד עם נפח ייצור של 96,000 ליטר אלכוהול בשנה, שהם כ- 12 חביות בשבוע. למעשה, המזקקה מייצרת בשנה מה שמזקקה ממוצעת באזור הספייסייד מייצרת בשבוע. שני הדודים שבמזקקה הם בגודל הכי קטן שמותר על פי החוק בסקוטלנד בכדי לקבל רישיון זיקוק ולכן הם נחשבים בוודאות למזקקה הקטנה ביותר.
הביקור בה הוא הכי מושקע מבין שלושת המזקקות שהייתי בהן עד עכשיו.
קודם כל – אין ניסיונות טיוח ורצון להיראות טוב בעיני התיירים. אתה נכנס למזקקה וממש מפריע לעובדים במהלך עבודתם, כל שנייה עובר טרקטור עם חביות שמצריך מכולם לרדת לשולי הכביש והם מכניסים אותך בכיף לכל החלקים במזקקה.
המזקקה עצמה קטנה ומסורתית והיא מאפשרת הבנה ממש טובה על כל תהליך ייצור הוויסקי ולא פחות חשוב – היא מדהימה ביופיה ונמצאת באיזור מדהים!
חנות המזכרות מציעה בעיקר בקבוקים מהמגוון העצום של אדראדור, באלחין (Ballechin) – שהוא המאלט המעושן של המזקקה ועוד הרבה מאוד בקבוקים מהמגוון של חברת הביקבוק העצמאי סיינטורי וינטאג' (Signatory Vintage), שהיא גם בבעלות אותו בעלים.

DSCN0631 DSCN0648 DSCN0670 DSCN0652 DSCN0649

את הלילה העברתי במלון  Moulin Hotel שהוא מלון ששייך למבשלת בירה בעלת אותו שם (Moulin Brewery), ממש לייד העיר פיטלוצ'רי.
במלון יש גם פאב נחמד ומסעדה והחדרים בו ממש נחמדים. מומלץ לשתות את הבירות שהם מבשלים במקום, הן נמזגות בפאב ממשאבות אייל מסורתיות והן לא רעות בכלל.

זהו להיום – מחר מצפה לי יום ארוך עם נסיעה ארוכה מאוד…

הכל כבר נאמר על סקוטלנד – הנופים, האנשים, האוירה וכמובן הוויסקי. אבל אי-אפשר להבין למה באמת מתכוונים עד שמגיעים למדינה המדהימה הזו. ועוד לא ראיתי שום דבר…

עוד לפני הנחיתה הספקתי להצטייד בבקבוק אחד לטיול, לפרוייג PX Cask, שקניתי בחנות הוויסקי הענקית בדיוטי פרי בלונדון. המבחר שם עצום ובאמת שאי אפשר להחליט מה לקנות אז בחרתי בקבוק שלא יצא לי עוד לטעום וקיבלתי המלצות טובות לגביו.

Auchentoshan Logoלגלזגו הקצבתי בדיוק יום אחד, בגלל שחוץ משופינג ומוזיאונים אין יותר מדי מה לעשות בה ובעיקר בגלל שמקומות הקשורים לוויסקי אין בה הרבה בכלל.
רוב היום הלך לי על ביקור במזקקת אוחנטושן (Auchentoshan), ששוכנת בעיירה נחמדה העונה לשם קליידבנק (Clydebank) ונמצאת ממש מחוץ לגלזגו. המזקקה היא בין היחידות בסקוטלנד שמזקקת את הוויסקי שלה שלוש פעמים, כמו שנהוג באירלנד, והיא בבעלות תאגיד מוריסון-בואמור ששייך לחברת סאנטורי היפנית.

יש אפשרות לכמה סוגי ביקורים במזקקה כשהפשוט ביותר מציע סיור מקיף הכולל הסברים על כל שלבי ייצור הוויסקי ובסוף גם טעימה של אוחנטושן 12 וביקור בחנות המזכרות. לא ארוך מדי (כשעה) ולא יותר מדי מושקע.
האפשרויות הנוספות דורשות תיאום מראש וכוללות סיור אישי למינימום 3 אנשים, סיור נוסף שכולל יותר טעימות וויסקי, סיור שכולל הדרכה על עירבוב חביות וביקור בחדר העירבוב של המזקקה ועוד אפשרות לסיור (מאוד יקר) אחרי שעות הפתיחה (?!).
לסיכום – אם יש לכם משהו יותר טוב לעשות בגלזגו אז בהחלט אפשר לוותר על הביקור הזה.

DSCN0571 DSCN0603 DSCN0586 DSCN0598 DSCN0602

חוץ ממזקקת אוחנטושן יש גם את מזקקת גלנגוין (Glengoyne) ששוכנת כחצי שעה נסיעה מגלזגו. אפשר לבקר בה במסגרת סיורים מאורגנים שיוצאים מהעיר.
חנות וויסקי מומלצת במרכז גלזגו היא Global Whisky Shop שנמצאת ברחוב West Nile 10-14a. החנות קטנה מאוד אבל המבחר בה מרשים. הם גם עורכים ערבי טעימות ואירועי וויסקי נוספים – אפשר להתרשם באתר החנות.
קניתי אצלם בקבוק של מזקקה קטנה ולא מסחרית מהאי איילה בשם The Hoebeg, שבוקבק ע"י המבקבק העצמאי Robert Graham. בנוסף טעמתי מהבלנד של החנות, שהוא בעצם "חבית חיה" (Living Cask) – וויסקי שנמזג מחבית עץ אלון, כשכל פעם שהחבית מגיעה לחצי, ממלאים בה וויסקי נוסף, כל פעם וויסקי שונה. התוצאה היא שכל בקבוק שנוצר מהחבית שונה מהבקבוק הקודם לו בגלל הוויסקים שנוספו ובגלל הזמן שעבר כשהוויסקי בחבית, אבל עדיין ישנה איזו המשכיות והוויסקי שנותר בחבית שומר במקצת על הטעמים של הבקבוקים שיצאו עד כה (הדבר דומה לשיטת הסולרה ביינות שרי). הבלנד אפילו הופיע בתנ"ך הוויסקי של ג'ים מארי (Jim Murray's Whisky Bible) וקיבל שם ציון 96(!).

פאבים ומקומות בילוי יש כאן בלי סוף. אני בחרתי באופצייה של לצאת לפאב הכי קרוב למלון לשתות איזה דרינק וללכת לישון, אבל למי שבעניין – אין בעיה של חוסר במקומות לצאת אליהם.

זהו, עבר רק יום אחד ולפני עוד שבועיים של טיול ברחבי מדינת הוויסקי. מבטיח לעדכן.

רשמי טעימה של שני הוויסקים שקניתי:
Laphroaig PX Caskלפרוייג PX Cask – וויסקי מהמזקקה מהאי איילה הידועה בטעמי הכבול הכבדים של הוויסקים שלה, יושן 10 שנים בחביות אקס-בורבון לפני שהעבירו אותו לעוד יישון נוסף בחביות רבע-גודל (Quarter Cask) מסורתיות מהמאה ה- 19 ואז ליישון נוסף, או ליתר דיוק – פיניש, בחביות ששכן בהן לפני כן יין שרי פדרו חימנז (PX, Pedro Ximenez). בוקבק בחוזק 48% אלכוהול.
ריח: כיאה ללפרוייג, ריח כבול מאוד חזק ודומיננטי אך עם זאת מעודן ע"י מתיקות קרמלית, מרשמלו ליקריץ ואגוזים.
טעם: גוף בינוני, טעמי כבול חזקים מאוד מחממים את הגרון, הוספת מים פותחת את הטעמים ומציפה טעמי שרי מתוקים.
פיניש: ארוך מאוד, הכבול מאוד מייבש את הגרון ונשאר זמן רב. משאיר צריבה קלה ונעימה על החלק האחורי של הלשון. כללי: מאוד מומלץ לחובבי העשן. וויסקי מאוד מורכב ומלא בטעמים. שילוב מצויין של עשן כבולי ומתיקות שרי.

The HoebegThe Hoebeg Single Islay Malt – של המבקבק העצמאי רוברט גרהאם. 40% אלכוהול.
מסתבר שיש עוד כמה מזקקות קטנות ולא מסחריות על האי איילה חוץ מהשמונה המוכרות והאהובות.
ריח: ריח כבולי עדין ונחמד. ריחות עץ אלון מבצבצים.
טעם: עשן כבולי עדין משולב עם טעם מתוק של דבש או סוכר חום.
פיניש: נעלם מאוד מהר. אחרי טיפה זמן נשאר רק זיכרון חלש מאוד של כבול.
כללי: וויסקי כבולי עדין ביותר. מעניין יותר בגלל הסיפור, אבל עדיין לא הייתי קונה אותו שוב.

Slainte!

 

כמה שעות לפני הטיסה חזרה לארץ, אחרי טיול של חמישה ימים בבלגיה שכלל הרבה בירה, לא יכולתי לוותר על הזדמנות לבקר ולראות את המזקקה היחידה בבלגיה שמייצרת וויסקי סינגל מאלט.

העובדה שהמזקקה נמצאת קילומטרים ספורים משדה התעופה בליאז', מרחק נסיעה של כמה דקות, בהחלט עזרה – וכך מצאנו את עצמנו, אנוכי ושני חברי לטיול, במזקקה הקטנה, זוכים לאירוח ע"י אדם נחמד העונה לשם אטיין (מייסד ובעל המזקקה).

The Belgian Owl DistilleryThe Belgian Owl Distillery, או בתרגום פשוט – מזקקת הינשוף הבלגית, שוכנת בכפר תעשייה קטן בשם גראסה הולונה (Grâce-Hollogne), אחד הפרברים של העיר ליאז'.
היא הוקמה בשנת 2004 ע"י אטיין בוילון (Etienne Bouillon), מזקק חובב שסיים תואר בבישול וזיקוק בשנת 1993 והחל לזקק. כמו כל חובב וויסקי גם לו היה חלום: להקים מזקקת וויסקי ולזקק את הוויסקי שלו.
אם רוב האנשים מסתפקים בלחלום, לא כך היה אצל אטיין, והוא החל מתכנן את המזקקה שלו.

בשנת 1994 הוא קונה שני דודי זיקוק ישנים שיוצרו בשוויץ ב- 1880, בני 500 ליטר כל אחד, אשר שימשו בעבר בעיקר לזיקוק של פירות.
הדודים אמנם ישנים מאוד וקטנים יחסית, לצורך הדגמה: המזקקה הקטנה בסקוטלנד היא אדרדור (Edradour) שמסוגלת להפיק 90,000 ליטרים של אלכוהול טהור (LPA – Liters of Pure Alcohol) בשנה, לעומת הדודים האלו שמסוגלים להפיק 20,000 ליטרים בשנה, אך הם עדיין עובדים מצויין ולא פחות חשוב – מפיקים וויסקי איכותי ביותר אשר עונה על הדרישות הקפדניות של אטיין.

אחד מדודי הזיקוק של המזקקה

אבל למה שמישהו באמת ירצה וויסקי בלגי ויחכה לו?
בשנת 1999 מופיעה מודעה בגודל עמוד שלם בעיתוני בלגיה המבשרת על הוויסקי הבלגי הראשון. שלא נטעה, עוד לא היה וויסקי ואפילו לא מזקקה. המודעה היתה ניסוי שנערך ע"י שני משרדי פרסום בכדי להוכיח את יעילותו של הפרסום בעיתונים. 500 בקבוקים הובטחו במתנה ל- 500 האנשים הראשונים שייתקשרו למספר שהופיע במודעה.
ואכן הפרסום צלח: בתום 72 שעות נרשמו 30,000 שיחות.

אבל מה זה אומר לגבי הוויסקי? זה היה הסימן בשביל אטיין שהשוק מוכן וממתין לוויסקי שלו. שיש מקום בבלגיה לפרוייקט ולמוצר שעליהם הוא חולם כבר שנים.

כעת היו בידיו גם הציוד הבסיסי הדרוש לו לפרוייקט וגם הידיעה שיש מקום בשוק לוויסקי שלו. שמישהו אי שם בכל זאת מחכה…

אך היה עליו להתחיל לתכנן תוכנית כיצד לזקק, ליישן ולשווק את הסינגל-מאלט וויסקי הבלגי הראשון.
החלק המרכזי בתוכניות שלו והבסיס ליצירת הוויסקי שלו היה השימוש בתוצרת בלגית בכל תהליך הייצור, החל מגידול השעורה ועד שלב הזיקוק והיישון. רק כך, הוא הרגיש, זה באמת יהיה וויסקי בלגי.

וכך, בשנת 2003, אחרי עבודה ותכנון של שלוש שנים, אטיין היה בשל מספיק בכדי להוציא לפועל את הפרוייקט שלו.
עם תוכנית עסקית והלוואה שמימנה 2/3 מהבישול הראשון, הוא היה מוכן להפוך את הידע והניסיון שצבר לסינגל מאלט הבלגי הראשון.
כעת היה עליו למצוא את הלתת שתשמש אותו לבישול, לקנות חביות ליישון ולמצוא מקום ראוי למקם בו את הדודים ולאחסן את החביות המלאות. אה… וכן – גם לייצר וויסקי מספיק טוב שיהיה ראוי לשתייה לאחר שלוש שנות יישון. ללא ספק החלק הקשה ביותר בתהליך.

בחיפושים אחרי מקורות מידע ואנשים אשר ידריכו אותם לאורך התהליך, שני אנשים עזרו להם רבות. הראשון הוא ג'ים מארי (Jim Murray), אדם בעל השפעה רבה בתעשיית הוויסקי, אשר התלהב מאוד מהפרוייקט של אטיין והבטיח לכלול את הוויסקי בתוך תנ"ך הוויסקי שלו (The Whisky Bible) אשר יוצא לאור מדי שנה. אדם נוסף אשר איתו העביר אטיין זמן רב בלמידה והדרכה הוא  ג'ים מקאוואן (Jim McEwan) ממזקקת ברוכלאדיך שבאי איילה, אשר פגש את אטיין באחת מתערוכות הוויסקי והתלהב מאוד מהרעיון ומהפרוייקט. הוא הזמין אותו להתלמד אצלו במזקקה ולהתנסות בכל תהליך הכנת הוויסקי.

מגוון הבקבוקיםב- 18 לאוקטובר 2004 מולאה החבית הראשונה במזקקת הינשוף הבלגית במה שסימן את הרגע בו הפרוייקט של אטיין, האיש עם החלום, הופך מחלום למציאות.
החביות שמולאו בתקופה הזו עתידות יהיו לצאת לשוק רק שלוש שנים (לפחות) מאוחר יותר. אך ביקושים אין ספור והסקרנות של אטיין עצמו, הביאו אותו לבקבק כמה מהדורות של ספיריטים שיושנו תקופות שונות עוד לפני שחלפו להן שלוש שנים.
בתחילה הוציאה המזקקה כמה גרסאות של ספיריטים, הראשון שקוף לחלוטין אשר לא מיושן בחביות כלל, ואחריו עוד שניים – השני מיושן 17 חודשים בחביות והשלישי 39 חודשים.
804 הבקבוקים הראשונים שהכילו וויסקי שיושן 3 שנים ובוקבקו בחוזק של 46% נחטפו במהרה וכך גם כל אלו שבאו אחריהם.

כעת, עם הרבה תקווה ובסיס טוב, מתכננים במזקקה לרכוש דודים גדולים וחדשים יותר ולהרחיב את הפעילות.

במזקקה שותפים היום שלושה אנשים: אטיין בוילון – שאחראי על תהליך הזיקוק, כריסטיאן פוליס – אחראי על הפיננסים ופייר רוברטי – חוואי ומי שמתפעל את החווה באופן שוטף.
בבעלות המזקקה מספר שדות שעורה שנמצאים במרחק כ- 7 ק"מ מהמזקקה עצמה ואשר מגודלים ומטופלים ע"י פייר, חקלאי כבר למעלה מ- 30 שנה ובהתאם לכללים המקובלים בתעשיית הוויסקי ותוך כדי הקפדה על כל הפרטים הקטנים.
את תהליך הליתות הם עושים במלתתה הממוקמת בדרום מערב בלגיה ללא שימוש בכבול בכלל ואת הבישול והזיקוק עושים במזקקה עצמה. היישון מתבצע בחביות אקס-בורבון שנרכשות ממזקקת הוואן היל (Heaven Hill) האמריקאית.

מחסן החביות במזקקההכניסה לחווהשדות השעורה

הביקור עצמו לווה בטעימות של הספיריטים שציינתי למעלה וכן של גרסאת חוזק חבית (76.5%).
בכדי לבקר במזקקה יש לתאם מראש עם אטיין דרך אתר האינטרנט של המזקקה.

רשמי טעימה של הספיריטים והויסקי שטעמנו:
תזקיק חדש לחלוטין:
צבע שקוף, ריח של וניל עם נגיעות קרמל. טעם מאלטי מאוד וקרמלי.
תזקיק שמיושן 17 חודשים: נגיעות מאלט ווניל שמתחיל להופיע בשילוב מתיקות קרמל. שמנוני מאוד.
תזקיק שמיושן 39 חודשים: פה כבר מתחילים להרגיש ממש את ההשפעה של חביות הבורבון על הוויסקי, ריח וטעם וניליים חזקים מאוד. טעמים מאוד חזקים של דבש ופלפל שחור. סיומת ארוכה של וניל.
וויסקי 3 שנים חוזק חבית 76.5%: ריחות וניל מאוד חזקים בשילוב מתיקות עדינה וטעימה של קרמל. טעמי מאלט עם דבש בשילוב מרירות שמתחילה להופיע. סיומת ארוכה מאוד של פלפל שחור ומתיקות.

סה"כ מאוד אהבתי את העובדה שהטעימות הן של תזקיקים בשלבים שונים של יישון, מה שנותן אפשרות להבין את השינוי שחל בוויסקי במהלך הזמן בחביות. בהחלט רואים את ההשפעה, בעיקר של טעמי הוניל, של חביות האקס-בורבון.
וויסקי ממש טוב שהייתי מאוד נהנה לשתות. מאוזן מאוד ומתקתק עם נגיעות חרפרפות עדינה של פלפל שחור.

ואם חשבתם לצאת מהביקור עם איזה בקבוק או שניים, אז תשכחו מזה. כל הבקבוקים נחטפים במהרה ע"י המעריצים הנלהבים שרק מחכים לביקבוק הבא…

אבל הכי חשוב – לזכור שלפעמים חלומות מתגשמים. תלוי כמה רוצים ומאמינים שהם ייתגשמו.
לחיים!

היום יתאספו להם חובבי וויסקי רבים בכל רחבי העולם ויחגגו את יום הוויסקי העולמי,
World Whisky Day.

הרעיון החל אצל בחור צעיר, חובב וויסקי בשם בלייר בואומן, שהחליט ביוני 2011 (כן, לפני פחות משנה) להחיות את החלום שלו ולציין יום בינלאומי שבו יחגגו חובבי וויסקי, ברים, מסעדות, חנויות אלכוהול ועוד מכל רחבי העולם את האהבה למשקה וכן להוקיר לאלה שעובדים בתעשיית הוויסקי.

החלום שלו היה ליצור אירוע וויסקי בינלאומי שבו ירימו כוסית חובבי המשקה מכל רחבי העולם וכן אנשים חדשים יקבלו את ההזדמנות להכיר את המשקה הזה ולהתאהב בו. והוא הצליח.

התאריך שנבחר, במקרה או לא (אין לכך אזכור רשמי) הוא יום הולדתו של כתב הוויסקי הנודע מייקל ג'קסון, ה- 27 למרץ.
באתר האינטרנט של האירוע אפשר להוסיף אירועי וויסקי בכל העולם או רק לציין שאתה מגיע.

הדבר הפך להצלחה והיום, נכון לכתיבת הפוסט, יש כבר כמעט 18,000 אנשים שרשומים באתר ויציינו את האירוע בצורה כלשהי ב- 170 אירועים שונים, 3 מהם בישראל.

מפת האירועים בכל העולם

כמעט 18,000 חוגגים מכל העולם!

world whisky day blended whisky

האירוע סוקר ברחבי המדיה באופן רחב ביותר ואפילו קיבל חסות רשמית של אחד מאתרי הוויסקי (והאלכוהול בכלל) הטובים והחשובים ביותר שקיימים היום ברשת – MasterofMalt.com, שאפילו הוציא בלנד וויסקי רישמי לאירוע, שעורבב ע"י בלייר בעצמו וניתן לרכישה באתר.

 

גם אתם מוזמנים לחגוג היום עם עוד הרבה אנשים ברחבי העולם את יום הוויסקי העולמי הראשון שנחגג אי-פעם!

נקווה שהאירוע שמתחיל השנה ימשיך ורק ילך ויגדל כי מה כבר יכול להיות רע בעוד יום לשתות בו (קצת) וויסקי ולחגוג עם חברים!?

אז.. שיהיה לחיים ושתו באחריות!