ארכיון הרשומות עם התג "הכרם"

אין מישהו שלא מכיר את רוב הוויסקים של גלנפידיך. לי לפחות כבר יצא לטעום את כולם באירוע הזה, שכלל את כל הוויסקים מ- 12 שנה ועד 30, ואת ה- 19 החדש יש לי בבית.

אבל כשיבואנית המותג, חברת הכרם, הזמינה אותנו לסדנאת גלנפידיך עם שגריר גלנפידיך איאן מילר (Ian Millar) לכבוד חגיגות שנת ה- 125 למזקקה, לא יכלתי לסרב. לא כל יום מגיע לארץ מישהו כמו איאן מילר.

Ian Millar, Glenfiddich

איאן מילר, שגריר גלנפידיך

האירוח, כיאה לחברת הכרם, היה מאורגן להפליא: קבלת פנים עם מזנון מפנק, ג'ין & טוניק בחצר ואוירה רגועה של צהריים מאוחרות.

ההדרכה עצמה הייתה מאוד קלילה, בעיקר בזכות הבדיחות של מר מילר שנזרקו לאויר כמעט כל משפט.

לפני כל טעימה ביקש מילר להחזיק ביד את הכוס הבאה שנטעם, בכדי לחמם אותה קצת ולהעלות את הארומות והטעמים מהוויסקי וגם בגלל ש"כוס שעל השולחן היא של כולם והראשון שלוקח אותה ליד היא שלו".

המצגת שהוכנה ע"י המזקקה היתה אחת הטובות ביותר שראיתי – גרפיקה מדהימה, שילוב בין צילומים לאיורים והנפשות מדהימות!
בהדרכה עצמה הוא דיבר על הרבה מאוד דברים: על זה שהצבע בוויסקי לא אומר הרבה כי לעיתים מוסיפים קרמל (בגלנפידיך לפחות), על זה שחלק ניכר מהטעם של הוויסקי נקבע במהלך התסיסה הן ע"י השמרים והן ע"י חומרי הגלם ששימשו להכנת התירוש, בעוד הצבע נוצר במהלך תקופת היישון בחביות עץ אלון.
על המעבר מחביות שרי לחביות אקס-בורבון אמריקאיות בעיקר בגלל המחיר, שנובע מהדעיכה בשתיית שרי בעולם כולו – דבר שמייקר את חביות השרי, ובשל העובדה שבורבון חייבים ליישן בחביות עץ אלון אמריקאיות חדשות בעוד הסקוטים מעדיפים חביות שכבר יושן בהן משהו לפני בכדי להעניק עוד טעמים ייחודיים לוויסקי שלהם – דבר שמסתדר מצויין לשני הצדדים. (90% מהחביות שבשימוש היום בסקוטלנד הן חביות ששימשו בתעשיית הבורבון) ועוד ועוד…

טעימות גלנפידיך

טעימות גלנפידיך

ו… גם טעמנו וויסקי!
הנה כמה מהדברים שהועלו לגבי הטעימות:

גלנפידיך 14: היצירה הראשונה של המאסטר דיסטילר החדש של המזקקה. עובר פיניש של ארבעה שבועות בחביות עץ אלון אמריקאי חדשות ועוד שישה שבועות בחביות עץ אלון צרפתי חדשות, מה שמעניק הרבה מאוד מתיקות לוויסקי.

ההבדל היחיד (והמשמעותי) בין גלנפידיך 12, גלנפידיך 18 וה- גלנפידיך 30 (שלא טעמנו כאן) הוא בשנות היישון הנוספות. החביות שמתמשים בהן בשלושת הגרסאות הללו הן אותן החביות בדיוק: 30% חביות עץ אלון אמריקאיות ו- 70% חביות עץ אלון אירופאי. ב- 18 מורגש יובש נוסף וטעמי אגס משמעותיים יותר מאשר ב- 12.

גלנפידיך 15, שהוא לדעתי המעניין ביותר וגם הטעים ביותר מבית גלנפידיך, מיושן בשיטת סולרה בחביות אלון אירופאי. בשיטה זו, שמגיעה מעולם השרי, הוויסקי מאוחסן בשלוש קומות של חביות כשבכל תאריך ביקבוק, מועבר וויסקי מהקומה התחתונה לארבעה חודשים לחביות אלון אמריקאי חדשות להוספת מתיקות ואז למיכלי עץ גדולים לתקופת חיתון של עוד שלושה חודשים ולביקבוק.
את הקומה התחתונה של החביות ממלאים מוויסקי מהקומה שמעליו, שממולאת גם היא מהקומה שמעליה (הגבוהה ביותר), שזו – ממולאת בוויסקי חדש שזוקק זה עתה.
השיטה, שהחלו להשתמש בה במזקקה בשנת 1997, מאפשרת לשמור על עקביות בטעם של הוויסקי ומוציאה וויסקי מורכב ומעניין מאוד.

גלנפידיך 21: מקבל פיניש בחביות ששימשו במשך שישה חודשים ליישון רום קובני לפני-כן. את הרום מביאה המזקקה מקובה במיכלים גדולים והם ממלאים את החביות בסקוטלנד.
לגבי עניין הפינישים: לרוב הם מופיעים ללא ציון גיל, עקב חוסר בחביות ישנות. השיטה הזו מאפשרת להוסיף טעם מיוחד לוויסקי בתקופה קצרה יחסית וליצור וויסקי צעיר ומורכב מאוד.
השיטה הזו מעוררת מחלוקות רבות בקרב אנשי הוויסקי בעולם אבל דבר אחד בטוח – היא מוציאה הרבה מאוד וויסקים מעניינים וטובים.

glenfiddich 19 - age of discovery

גלנפידיך 19

וההפתעה של הערב היא טעימת הגלנפידיך 19, Age of Discovery, מהדורה שהוציאה גלנפידיך לכבוד מגלי הארצות שהיו אחראיים להפצת הוויסקי בעולם. הוויסקי מיושן בחביות יין מדרה מפורטוגל לאורך כל תקופת היישון. הוא אמור לנחות בארץ בסביבות אמצע מרץ.

את רשמי הטעימה אני מביא מבקבוק שיש לי בבית:
ריח: פירות יבשים, מתובל, ריח מתקתק מאוד.
טעם: מאוד מאוזן, מתוק ועדין (לטעמי עדין מדי), שילוב טוב של מתיקות וחריפות עדינה ביותר. טעמי פירות יבשים.
פיניש: שוב – מתוק. פיניש ונילי מאוד.
כללי: וויסקי טוב אך עם זאת קצת מאכזב בגלל העדינות היתרה שלו (ולמחיר). מאוד מתוק.

בסך הכל היה כיף מאוד, מילר עצמו הוא אדם נחמד ומצחיק ורואים שהוא כבר משופשף בכל מה שקשור להעברת סדנאות והדרכות וויסקי.

Slainte!