ארכיון הרשומות עם התג "גלנגוין"

קמתי מוקדם בבוקר כדי לקחת את הרכב השכור ולברוח כמה שיותר מהר מהעיר הגדולה.

DSCN0684ברגע שיוצאים מהעיר הכל נהיה הרבה יותר שקט ושלו והנסיעה בצד שמאל לא מסובכת ומתרגלים אליה מהר מאוד. פשוט צריך לחשוב הכל הפוך… וכמובן לא לשתות יותר מדי במזקקות (חשוב!)
המרחבים הירוקים של דרום ההיילנדס פשוט בלתי נתפסים, כמות הכבשים הרועות עצומה והנופים עוצרי נשימה, פשוט להרגיש את החופש.

Glengoyne Logoכחצי שעה נסיעה לכיוון צפון מערב, שכללה בתוכה כמה עצירות בכדי להשקיף על הנוף, ומזקקת גלנגוין (Glengoyne) מופיעה לה ממש לפני הכניסה לעיר דאמגוין (Dumgoyne), בצידו האחד של כביש A81 נמצאים ההאנגרים שמשמשים לאיחסון החביות ומצידו השני המזקקה. זה גם הכביש שמהווה את הגבול בין הלואולנדס להיילנדס, מה שיוצר בעיית הזדהות קלה בקרב אנשי המזקקה למרות שהם מגדירים את עצמם כוויסקי היילנדס. על המזקקה רשמתי קצת בפוסט הזה.
המזקקה עצמה נמצאת על גבעה נחמדה וירוקה ואת המים שלה היא לוקחת ממפל שנמצא בקצה המזקקה שממשיך לנחל שחוצה את שטח המזקקה.
הסיור מתחיל בסרטון קצר על ההיסטוריה, כוסית של גלנגוין 10 ויציאה למרפסת עץ המשקיפה על אגם קטן ועל מפל המים.
בגדול – הסיור לא יותר מדי מושקע, קצר מאוד והכי מעצבן זה שאסור לצלם במהלכו.
חנות המזכרות והוויסקי נחמדה ומעוצבת להפליא ולא יותר מדי יקרה ומקבלים גם קופון הנחה של 5 פאונד לרכישת בקבוקים כשמשלמים על הסיור.

DSCN0611 DSCN0622 DSCN0624

ממזקקת גלנגוין המשכתי לנסיעה יחסית ארוכה, של בערך שעתיים, למזקקת אדראדור (Edradour). הנסיעה ממש התארכה כי חלק מהדרך נחסם והייתי צריך לעשות עיקוף די גדול, אבל הנופים – כבר אמרתי?

Edradour Logoמזקקת אדראדור נמצאת ליד העיר פיטלוצ'רי (Pitlochry) ונחשבת למזקקה המסחרית הקטנה ביותר בסקוטלנד עם נפח ייצור של 96,000 ליטר אלכוהול בשנה, שהם כ- 12 חביות בשבוע. למעשה, המזקקה מייצרת בשנה מה שמזקקה ממוצעת באזור הספייסייד מייצרת בשבוע. שני הדודים שבמזקקה הם בגודל הכי קטן שמותר על פי החוק בסקוטלנד בכדי לקבל רישיון זיקוק ולכן הם נחשבים בוודאות למזקקה הקטנה ביותר.
הביקור בה הוא הכי מושקע מבין שלושת המזקקות שהייתי בהן עד עכשיו.
קודם כל – אין ניסיונות טיוח ורצון להיראות טוב בעיני התיירים. אתה נכנס למזקקה וממש מפריע לעובדים במהלך עבודתם, כל שנייה עובר טרקטור עם חביות שמצריך מכולם לרדת לשולי הכביש והם מכניסים אותך בכיף לכל החלקים במזקקה.
המזקקה עצמה קטנה ומסורתית והיא מאפשרת הבנה ממש טובה על כל תהליך ייצור הוויסקי ולא פחות חשוב – היא מדהימה ביופיה ונמצאת באיזור מדהים!
חנות המזכרות מציעה בעיקר בקבוקים מהמגוון העצום של אדראדור, באלחין (Ballechin) – שהוא המאלט המעושן של המזקקה ועוד הרבה מאוד בקבוקים מהמגוון של חברת הביקבוק העצמאי סיינטורי וינטאג' (Signatory Vintage), שהיא גם בבעלות אותו בעלים.

DSCN0631 DSCN0648 DSCN0670 DSCN0652 DSCN0649

את הלילה העברתי במלון  Moulin Hotel שהוא מלון ששייך למבשלת בירה בעלת אותו שם (Moulin Brewery), ממש לייד העיר פיטלוצ'רי.
במלון יש גם פאב נחמד ומסעדה והחדרים בו ממש נחמדים. מומלץ לשתות את הבירות שהם מבשלים במקום, הן נמזגות בפאב ממשאבות אייל מסורתיות והן לא רעות בכלל.

זהו להיום – מחר מצפה לי יום ארוך עם נסיעה ארוכה מאוד…

יש טענה שאני מאוד מאמין בה שאומרת שהשיווק מוכר. גם מוצר פחות טוב, אם יעשו עליו עבודה שיווקית טובה, יימכור יותר טוב ממוצר הרבה יותר טוב ממנו.
אין מה לעשות – שיווק הוא חלק בלתי נפרד מהצלחה עיסקית.

אבל – השיווק, או יהיו כאלו שיגידו – שטיפת המוח, מונעים מרובנו את הזכות להכיר דברים חדשים, להתנסות ולחוות דעות ביקורתיות על מה שאנחנו טועמים.

כל מי שעבד אי פעם בבר מכיר את הסיטואציה של לקוחות חדשים שמתיישבים על הבר, "ערב טוב" אתה אומר בנימוס ומניח ליידם שלושה תפריטים. לא עוברת שנייה ו- "שלושה חצי גולדסטאר", אתה שומע מבחור עם חיוך מרוצה שיודע מה הוא אוהב.
יש ברמנים שיתחילו לנסות לשכנע אותו להזמין משהו אחר, חדש, להתנסות במשהו שונה. אהבת – הרווחת משקה, לא אהבת – הרווחת ידע. עכשיו אתה יודע שאתה לא אוהב. אבל רוב הברמנים פשוט יביאו לו את הגולדסטאר שלו, הוא יהיה מרוצה והם – יעשו את הטיפ שלהם.

יושבים על הבר

אנשים כאלו ייקנו תמיד את הבירה שמוצעת להם על מסכי הטלויזיה, המוצרים של תאגידי הענק, שלרוב הם בנאליים וחסרי כל עניין – פשוטים ורגילים (בלי להזכיר מותגים).
אבל יש לעולם הרבה מה להציע מעבר לזה – מגוון משקאות שכל עוד התפיסה הזו לא תשתנה הם יישארו נחלתם של משוגעים לדבר, אנשים שטיילו וטעמו דברים חדשים או אנשים סקרנים מטבעם שפשוט יזמינו את מה שהם לא מכירים.
את הבירות המיוחדות, הוויסקים שלא בבעלותם של התאגידים הגדולים ומשקאות נוספים טובים ומעניינים, הם לא ייזכו להכיר. וחבל.

אז בתור המלצה, הנה שני מותגי וויסקי ובירה אחת שמיובאים לארץ ולדעתי שווים טעימה:

Glengoyne 10
Glengoyne 10

גלנגוין 10 Glengoyne
מזקקת גלנגוין ממוקמת בעיר דאמגוין שבהיילנדס הסקוטיים, לא רחוק מגלזגו ופועלת משנת 1833 ללא הפסקות. משנת 2003 היא בבעלות משפחת איאן-מקלאוד.
המזקקה ייחודית בכך שאת הוויסקי היא מזקקת בהיילנדס, מה שהופך את הוויסקי להיילנד-וויסקי, אבל את היישון שלו היא עושה בלואו-לנדס. זה בגלל שהמזקקה יושבת בדיוק על כביש A81, שהוא הגבול בין שני האיזורים. המזקקה נמצאת מצידו האחד של הכביש, בהיילנדס ומחסני יישון החביות נמצאים מצידו האחר, בלואו-לנדס.
שלא כמו רבות מהמזקקות בסקוטלנד, בגלנגוין לא משתמשים בכבול והזיקוק שלהם מבוצע בתהליך איטי מאוד. כמו-כן רוב החביות שבשימוש במזקקה הן חביות שרי. שלושת גורמים אלה יוצרים וויסקי מתקתק ועדין מורכב מאוד ומעניין.

רשמי טעימה:
ריח: מתקתק מאוד, ריחות יוד טופי ווניל עדינים ביותר מורגשים.
טעם: טעמי הדגנים בולטים, מתיקות שרי וטעמי וניל מורגשים. וויסקי ועדין שמנוני מאוד.
פיניש: ארוך בצורה מדהימה, טעמי העץ והדגנים בולטים ונשארים לאורך זמן.
כללי: וויסקי מעניין ומורכב מאוד, שילוב של עדינות עם עקיצות עדינות נעימות ביותר. טעמים וריחות של עץ, דגנים ומתיקות משתלבים בצורה נהדרת.

 

Ardbeg Blasda
Ardbeg Blasda

ארדבג בלסדה Ardbeg Blasda
שלא כמו רוב הגרסאות של מזקקת ארדבג, הוויסקי הזה, שמהווה את הגירסא העדינה (מבחינת רמת העשן כמובן) של המזקקה, עדין במיוחד, בעל צבע בהיר מאוד וכמעט שאינו בעל גוף בהשוואה לגרסאות האחרות.
בהחלט מהווה אפשרות לאנשים שעשן קשה להם אבל בכל זאת מתעניינים ורוצים לטעום ולהבין מה זה, אולי גם כ"שלב ראשוני" לוויסקים מעושנים.

רשמי טעימה:
ריח: עשן עדין ביותר מלווה בריחות לימוניים. נגיעות גומי. קצת עוקץ.
טעם: טיפה טעמי דגנים, שילוב מושלם של עשן עם נגיעות לימון.
פיניש: יחסית ארוך, העשן והצמיגות נשארים. יובש ממלא את חלל הפה.
כללי: לפי דעתי הצלחה. וויסקי מעניין, לא מורכב מדי, מעושן בדיוק ברמה שגם מי שלא אוהב עשן עוד יכול להיתחבר אליו ולאהוב אותו.

 

Kwak Beer

הכוס המיוחדת של קוואק

בירה קוואק Kwak
בירה בלגית חזקה (8% אלכוהול), מתקתקה ומאוזנת להפליא. בעלת טעמים פירותיים, גם האלכוהול הגבוה מורגש במקצת.
הסיפור של הבירה, שהיא מאוד טובה וטעימה בעצמה, הוא דווקא הכוס המיוחדת שבה היא מוגשת, בעלת מתקן עץ שנועד במקור בכדי לאפשר לדוורים אשר לא היו מורשים לרדת מהכרכרה במהלך עבודתם, להניח בה את הכוס במהלך העבודה ולהנות מהבירה.
בירה שבהחלט מהווה חוויה, לפחות בפעם הראשונה שמזמינים אותה, משתלבת מצויין עם מנות בשר וכדירות למיניהן.

 

 

 

זהו זה – מקווה שבפעם הבאה שתלכו לבר, לא תזמינו את הדבר הראשון שעולה לנו לראש, זה שחפרו לנו עליו הכי הרבה בפרסומות. תבקשו תפריט, תסתכלו ותתעניינו – הרבה משקאות טובים ומעניינים מחכים ללגימה. לחיים!