ארכיון רשומות מהקטגוריה "סקוטלנד"‏

Cooley Distillery Rangeאחת המכירות שטלטלה את עולם הוויסקי בשנה האחרונה הייתה המכירה של מזקקת קולי (Cooley) האירית, בעלת המותגים קילבגאן (Kilbeggan), גרינור (Greenore), קונמרה (Connemara) והטירקונל (The Tyrconnell), לידי תאגיד ג'ים בים העולמי, Beem Global, בעלת המזקקות ג'ים בים האמריקאית ולפרוייג הידועה מהאי איילה הסקוטי בסכום בלתי ייאמן של 95 מליון דולרים (!).

באפריל האחרון התבשרנו כי הבעלים הקודמים של מזקקת קולי פתחו חברת וויסקי חדשה, The Teeling Whiskey Co שמה – והוויסקי הראשון שיוצא מהמזקקה הזו הוא ההייבריד (Hybrid). הפעם לא בהקשר של מכוניות, אלא וויסקי.

Teeling Whisky Co Logo

המיוחד בוויסקי החדש הזה הוא שהוא בלנד שמשלב בתוכו גם וויסקי אירי ממזקקת קולי וגם וויסקי סקוטי ממזקקת ברוכלאדי (Bruichladdich), שיושנו להם יחד בחביות למשך 8 שנים. בהחלט קטגורית וויסקי חדשה שלא הוגדרה עד כה, שאפשר להתווכח אם לכתוב אותה עם האות E או לא. על הבקבוק בכל אופן הוסיפו E.

אך בכל זאת – לא מדובר בפעם הראשונה שבה מערבבים וויסקי אירי עם וויסקי סקוטי: לפני מספר שנים הוציאה ברוכלאדי את ה- Celtic Nations, שהיה בלנד של וויסקי מהמזקקה ביחד עם וויסקי מקולי. אותן מזקקות שהוויסקים שלהן מרכיבים גם את הבלנד הנוכחי? נכון – לא טעיתם.
איגוד הוויסקי הסקוטי (SWA) לא אהב כל-כך את הערבוב המהפכני ואסר על ייצור הוויסקי הזה וכך, נותרו להן מספר חביות עם הבלנד האסור במחסני מזקקת ברוכלאדי.
מזקקת קולי נמכרה, כאמור – והבעלים הקודמים שלהם, שהקימו חברה חדשה, נזכרו בחביות האסורות לשימוש ששוכבות להן במחסנים.
הם לקחו את הרעיון והשיקו אותו מחדש, הפעם מבלי שהנחיות ה- SWA חלות עליהם.

המהדורה הראשונה של ההייבריד כוללת 1,400 בקבוקים בלבד, אבל חלק נוסף ומשמעותי לא פחות הוא המחיר – £30 בלבד.

מקווה שהמהדורות הבאות שתוציא החברה יהיו לא פחות מעניינות ומקוריות מאשר הראשונה.

יצא לי לטעום את הוויסקי במקרה דרך חבר עוד לפני שהוא יצא לשוק, כרגע רק באירלנד כנראה, במהלך החודש, הנה רשמי הטעימה:

Teeling Hybrid Whiskyרשמי הטעימה:

טילינג הייבריד Teeling's Hybrid, חוזק 44.7% אלכוהול, מהדורה מס. 1.
ריח: מתקתק עם זכר לעובש (נחמד דווקא), ריח ים מורגש.
טעם: מתוק וחלק, כמעט בלתי מורגש. נגיעות עשן קלות משתלבות יפה עם המתיקות של דבש ווניל. עם הוספת מים קצת ריחות פירותיים עולים ומורגשים יותר. מאוזן מאוד.
פיניש: קצרצר, בעיקר העשן הקל מורגש בסוף ומתפוגג מהר מאוד.
כללי: יריית פתיחה נחמדה למה שאולי יהפוך לטרנד (ואולי בעצם לא?). וויסקי נחמד שנותן תמורה מאוד טובה למחיר. שילוב נחמד של עדינות מתקתקה ועשן קליל. סה"כ עבודה מאוד טובה!

נחכה לראות איזה עוד הפתעות יכינו לנו בחברה הצעירה הזו…

צהרי יום שישי ואני עושה את הדרך דרומה אל החום התל-אביבי, לאירוע הטעימות השלישי שמארגן תומר (מהבלוג עד הטיפה האחרונה) בנורמה ג'ין. כמו באירועים הקודמים של גלנפידיך ושל המזקקות גלנקדאם וטומינטול, גם באירוע הזה של מזקקת בלוויני (Balvenie), המחיר נשאר שפוי ביותר (120 ש"ח), מחיר מצחיק ביחס לוויסקים הנטעמים.

555802_4307970499020_1431777936_n

החבר'ה – חובבי וויסקי ואלכוהול שממתינים בסבלנות ללגום ארבעה ממותגי מזקקת בלוויני ועוד יין שרי ויין פורט.

Balvenie Logoמזקקת בלוויני הוקמה בשנת 1892 ע"י וויליאם גרנט ובתחילה נקראה "מזקקת גלן גורדון" (Glen Gordon Distillery). למעשה – הוא לא התכוון בכלל להקים אותה כי אם כוונתו הייתה דווקא לקנות את השטח שבסמוך למזקקה הראשונה שבנה, הלא היא גלנפידיך, בכדי להגן על מקור המים שלה – מעיין רובי דאב (Robbie Dubh Spring). בבואו לבנק לבקש הלוואה לקניית השטח שאל אותו הפקיד לשם מה הוא זקוק לה? – והתשובה היחידה שהוא מצא הייתה: "להקמת מזקקה נוספת". וכך – ארבע שנים לאחר שהקים את מזקקת גלנפידיך, הוא החל לעבוד על מזקקת בלוויני.
חלק מהציוד של המזקקה החדשה נקנה ממזקקות אחרות כגון לגבולין (דודי הזיקוק) וגלן-אלבין.

מזקקת בלוויני היא אחת מ-6 המזקקות האחרונות שעדיין מבצעות ליתות של חלק מהשעורה (בערך 5% מהתצרוכת) במזקקה עצמה והשאיפה שלהם היא להגדיל את הכמות. בתהליך ההלתתה מיובשת השעורה למשך 6 השעות הראשונות בעזרת עשן כבול, מה שמביא אותה לרמת פנולים של כ- 5ppm.
אבל הדבר היפה באמת הוא לאו דווקא הליתות, אלא העובדה שהמזקקה מגדלת את השעורה בשדה הסמוך לה, דבר שכבר באמת נדיר למצוא במפת המזקקות בסקוטלנד.

במזקקה תשעה מיכלי תסיסה מעץ ועוד חמישה מנירוסטה ו- 11 דודי זיקוק, חמישה מהם לזיקוק ראשון (Wash Stills) ושישה לזיקוק השני (Spirit Stills). הדודים מחולקים לשני אולמות זיקוק נפרדים החל משנת 2008, כאשר המזקקה הורחבה.

הביקבוק העצמאי הראשון של המזקקה יצא לשוק בשנת 1973 וכיום כולל המבחר הקבוע שלה שני וויסקים בני 12 שנה (Signature Reserve, DoubleWood), וויסקי בן 15 שנה סינגל בארל, בלוויני 17 בפיניש חביות שיושן בהן וויסקי כבולי, בלוויני 21 פורט ווד, ובלוויני 30 שנה.

עד היום המזקקה עוד שייכת למשפחת גרנט, שהם הבעלים של שתי מזקקות נוספות: גלנפידיך (Glenfiddich) וקינינווי (Kininvie). כולם נמצאות בעיר דאפטאון שבספייסייד.
מי שמחפש וויסקי מעניין ופחות מוכר מבית משפחת גרנט, יכול לטעום את הבלנדד מאלט מאנקי שולדר (Monkey Shoulder), שהוא העצם ערבוב של סינגל מאלטים משלושת המזקקות שבבעלות המשפחה.

417746_4307967498945_1504998613_n 295386_4307980019258_75269333_n 553243_4307981259289_693691303_n

ובחזרה לאירוע הטעימות – האירוע לווה בהסברים של תומר על המזקקה ועל הוויסקים וכן בשתי כוסות של יינות מחוזקים, הראשונה: יין שרי DrySack, Solera Especial 15 – יין שרי אולורוסו שמיושן 15 שנה בשיטת הסולרה, בעל ריח חזק של פירות יבשים, שזיפים ואגוזים ובעל טעם מתקתק מאוד, מזכיר קרמל שרוף, ואגוזים. היין הובא להמחשת הטעם האופייני לשרי מכיוון שהבלוויני 12 דאבל ווד מקבל פיניש בחביות של יינות שרי.
השנייה: יין פורט Warre's Quinta da Cavadinha בציר 1996, בעל ריח וטעם חמצמצים טיפה וטעם מתקתק-חמוץ. עפיצות רבה מורגשת על הלשון בעת הלגימה, דבר שאני מאוד אוהב. נטעם לפני הבלוויני 21 פורט פיניש, להמחשת הטעמים.

רשמי הטעימה:

Balvenie 15 Single Barrelבלוויני 15 סינגל בארל Balvenie 15 Single Barrel, חוזק 47.8% אלכוהול, חבית מס. 7266.
ריח: ונילי מאוד, טעמי עץ מורגשים, בעיקר בהוספת מים, השילוב של הריחות מזכיר ריח בננה.
טעם: מתקתק מאוד, הרבה וניל וטעמי מאלט ועץ. ממש עושה חשק ללגום עוד.
פיניש: ארוך מאוד ומורכב. טעמי קקאו מורגשים בשילוב וניל עדין.
כללי: הוויסקי הטוב ביותר בטעימה לטעמי, מורכב מאוד. טעם מתקתק שפשוט עושה חשק ללגום ללא הפסקה.

Balvenie 12 DoubleWoodבלוויני 12 דאבל ווד Balvenie 12 DoubleWood, חוזק 40% אלכוהול. פיניש בחביות שרי אולורוסו.
ריח: פירותי מאוד. מאוזן היטב ועדין. טעמי האגוזים של השרי מורגשים הרבה יותר לאחר הוספת מים, ונילי מאוד.
טעם: וניל. מתקתק ופירותי מאוד. השרי מורגש לצד נגיעות עשן קלות. מאוד מאוזן.
פיניש: ארוך ומורגש היטב. פיניש מענג ביותר.
כללי: וויסקי מאוד טוב ומאוזן, אחד הטובים ב- 12 שנות יישון.

Balvenie 21 Port Wood Finishבלוויני 21 פורט ווד Balvenie 21 Port Wood, חוזק 40% אלכוהול. מיושן בחביות אקס-פורט.
ריח: וואו! מאוד מורכב, מתיקות בשילוב ריחות של טבק, שזיפים, פירות יבשים.
טעם: טעם מלא מאוד, מורכב ומתפתח לאט לאט בפה. יבש קצת, טעמי קקאו, דבש, עץ ופירות יבשים. שילוב מעניין של חמוץ-מתוק. הפורט מורגש.
פיניש: בינוני. אחרי כמה שניות מורגשים בעיקר הטעמים המתוקים. יבש מאוד.
כללי: וויסקי מעניין מאוד, ללא ספק אחד הטובים שטעמתי. טעם מורכב מאוד.

Balvenie 17 Peated Caskבלוויני 17 חבית כבול Balvenie 17 Peated Cask, חוזק 43% אלכוהול. פיניש בחביות שיושן בהן וויסקי כבולי מהאי איילה.
ריח: עדין ומתקתק, טופי, קרמל ודבש. הכבול כמעט ולא מורגש בריח.
טעם: יבש מאוד. הכבול מפתיע בעוצמות שלו. טעם לא כ"כ מאוזן והכבול לא משתלב בו טוב עם הטעמים המתוקים של פירות ווניל.
פיניש: יבש מאוד וארוך, הכבול נעלם ונשאר טעם מתקתק של וניל.
כללי: אין כ"כ התאמה בין הריח לטעם ולפיניש והוויסקי לא מאוזן היטב. מפתיע. לא לטובה ולא לרעה.

לסיום אני רוצה להודות לתומר עם אירוע הטעימות ומקווה שיהיו עוד אירועים כאלו במחיר שפוי.

Slainte!

 

* התמונות מהאירוע באדיבות תומר. צילום: שי אזולאי. תודה.

ביום השני שלי על האי קמתי לבוקר קר עם הרבה גשמים. עד עכשיו היה לי מזל מבחינת מזג האויר בטיול אבל נראה שהוא נגמר.

מקל שמשמש לחיתוך גושי הכבול מהאדמהחרף מזג האויר הסגרירי החלטתי לצאת לטיול לשדות הכבול (Peat) שעל האי.
המראה באמת מרשים: מרחבים בלתי נתפסים של קוביות כבול מסודרות שורות-שורות, בסדר מופתי, ממתינות לייבוש (כנראה כבר ביום אחר) ואז למחסנים לפני השימוש להסקה בבתים או לייבוש השעורה במזקקות הוויסקי.
זה ממש נחמד לראות איך באמת חוצבים את הכבול מהאדמה, בעזרת מקל עם סכין מרובעת ממתכת בקצה שלו, שיוצרת את הקוביות הארוכות של גושי הכבול (בתמונה משמאל).

המלתתות הגדולות כבר משתמשות במכונות לחיתוך הכבול מהאדמה ואז הגושים נראים עגולים ולא מרובעים כמו שהם יוצאים בשיטה המסורתית.

שדות כבול על האי איילה

לאחר כחצי יום של שיטוטים על האי בגשם השוטף החלטתי להמשיך בסיורי המזקקות.

במזקקת לגבולין (Lagavulin) מרכז המבקרים והחנות די קטנים וצנועים. מעבר לסיור הרגיל יש סיור במחסני החביות פעמיים בשבוע והוא מומלץ ביותר. הסיור כולל קצת סיפורים מאחורי הקלעים של המזקקה וגם טעימת של הספיריט שיוצא ישר מהדוד ועוד כמה טעימות מחביות.
הסיורים האלו מתקיימים פעמיים בשבוע בהדרכת יאין מקארתור (Iain MacArthur), האיש שהפך לאגדה במזקקה. בשביל להצטרף לסיור כזה צריך להזמין מקומות מראש.
חוץ מזה מומלץ ללכת להליכה קצרה דרך שטח המזקקה אל המזח שנמצא מאחוריה – בטוח שהתמונות שם יצאו טוב.

DSCN21363 DSCN21361 DSCN2141
Lagavulin Distillery - Panoramic

רשמי טעימה:
Lagavulin 12לגבולין 12 Lagavulin
, חוזק חבית 57.5% אלכוהול, מהדורת 2011.
ריח: עשן כבול מאוד חזק מורגש בשילוב נגיעות מתקתקות של דבש.
טעם: גוף מלא. מאוד שומני. הכבול ממש מייבש את הפה, טעמי שוקולד מריר (או קקאו) מורגשים.
פיניש: ארוך ומורכב, חוץ מהכבול שכמובן מורגש, גם ממתיקות פירותית. השוקולד המריר עדיין מורגש.
כללי: לפי דעתי וויסקי מדהים! מורכב מאוד עם רמת כבול גבוהה אך מאוזן להפליא. מציע שילוב מדהים של עשן וטעמים נוספים שהופכים אותו בסופו של דבר למשהו לא קשה לשתייה. ובנוסף הוא חוזק חבית.

Lagavulin 16לגבולין 16 Lagavulin, חוזק 43% אלכוהול, מיובא לארץ אבל מאוד יקר.
ריח: כבול! נגיעות שרי מתקתקות ווניל מורגשות.
טעם: הכבול, שמייבש את הפה בהתחלה, הופך למתיקות שומנית של שרי, וניל וטעמים של עלים ירוקים טריים. מאוד מורכב ומלא בטעמים.
פיניש: ארוך וכבולי. קצת חריף, אולי פלפל שחור מורגש.
כללי: וויסקי טוב. חבל שבארץ המחיר שלו בשמיים.


מזקקת בואומור (Bowmore) ממוקמת ממש במרכז העיר בואומור ועל הים. הסיור שם רגיל ואין בו שום דבר מיוחד, הסיורים ה"מיוחדים" במזקקה כוללים רק יותר טעימות של גרסאות שמעבר ל- 12 שנה.
על הוויסקים כבר כתבתי רשמי טעימה בפוסט הזה.
בסה"כ אני אוהב את הוויסקים מהמזקקה הזו, את מרכז המבקרים פחות אהבתי. אבל אפשר להתנחם באיזו ארוחת צהריים בעיר הנחמדה ולהמשיך בדרך.

DSCN2180 DSCN21731 DSCN21732

 

 


מזקקת קילכומן (Kilchoman) היא ללא ספק הנקודה הכי מעניינת על האי מבחינתי, ראשית בשל היותה המזקקה הצעירה ביותר כאן – היא הוקמה בשנת 2005 והייתה המזקקה הראשונה שמוקמת על האי איילה מזה 127 שנים. בנוסף היא נחשבת למזקקה קטנה עם ייצור של כ- 90,000 ליטרים של אלכוהול לשנה. לצורך השוואה: המזקקות הגדולות על האי, דוגמת לפרוייג וקאול אילה, מזקקות לפחות את אותה כמות של אלכוהול בשבוע(!). נקודה מעניינת נוספת היא שכ- 40% מהלתת שבשימוש במזקקה מולתתת במקום ובעת מילוי החביות ישנה הפרדה מוחלטת בין הוויסקי שזוקק מהלתת שמיוצרת במזקקה ובין הלתת שנקנית ממלתתה גדולה.
עד כה לא יצאו מהדורות רבות של וויסקים מהמזקקה ובין הביקבוקים שיצאו אפשר למצוא וויסקים בני 3-4-5 שנים וכן וויסקי מחביות שרי שיצא לא מזמן ו-וויסקי שנקרא 100% Islay, שהוא וויסקי שכל כולו יוצר במזקקה עצמה, משלב הליתות ועד שלב הביקבוק.

DSCN2201המזקקה עצמה ממוקמת בחווה שנמצאת בצפון מערב האי ושדרך הגישה אליה, באורך 6.5 ק"מ, היא דרך לא סלולה ברוחב שמספיק למכונית אחת. כל בערך חצי קילמוטר יש מפרץ חנייה לצד הדרך כדי לאפשר מעבר של שתי מכוניות.
בחווה עצמה מציעים גם טיולי סוסים שיוצאים מדי יום ויש בה בית קפה קטן ונעים שאפשר להעביר בו את הזמן.

הסיור במזקקה כולל מעבר בין כל השלבים של הכנת הוויסקי, שכאמור נעשים כולם במקום, והוא מאוד מעניין כי הכל קטן ובסדר גודל של מזקקה קטנה. הכל אנושי, הקסם – שכבר לא קיים בהרבה מזקקות גדולות בצורה האותנטית היפה, קיים פה בשיא העוצמה. וכל זה למרות שהמזקקה הזו עוד לא בת 10 שנים…
בהחלט ביקור חובה לכל מבקר שמגיע לאי איילה ושמעניין אותו באמת איך מייצרים וויסקי ולא רק לראות דודי ענק מופעלים ע"י טכנולוגיה מודרנית מטורפת.

DSCN2204 DSCN2209 DSCN2217 DSCN2264 DSCN2288 DSCN2297

רשמי טעימה:
Kilchoman 100% Islayקילכומן 100% Islay
, חוזק 50%, יושן 3 שנים.
ריח: מליחות מורגשת, כבול עדין ונגיעות לימון.
טעם: מתחיל מתוק, לימוני ואז הכבול מגיע ומורגש.
פיניש: רך ועדין, לא ארוך. כבולי ועדין.
כללי: וויסקי די צעיר וזה מורגש. מיושן בחביות בורבון שמולאו לראשונה ועדיין הוניל לא מספיק מורגש. כרגע, יותר גימיק לאספנים בגלל שכולו מיוצר במזקקה, מאשר וויסקי טוב לשתות.

Kilchoman Sherry Caskקילכומן שרי קאסק Kilchoman Sherry Cask, חוזק 46% אלכוהול.
ריח: כאן כבר השרי מאוד מורגש על ההתחלה והכבול רק נותן חפוי מאחור.
טעם: מתיקות של פירות יבשים, וניל וקינמון מורגשים, העשן מורגש קלות ברקע, לא ברור אפילו אם זה כבול או עשן שמריח כמו סלמי. מליחות ים קלה.
פיניש: לא ארוך מאוד אבל עדין ונעים. המתיקות של השרי מורגשת בעוד העשן נעלם לגמרי.
כללי: מהדורה מאוד טובה מהמזקקה הזו. אולי רמז לבאות? אני מצפה בכליון עיניים.


מזקקת ברוכלאדי (Bruichladdich) היא עוד מזקקה מאוד מעניינת ששוכנת על האי, קרוב מאוד למזקקת קילכומן. מגוון המהדורות המיוחדות והוויסקים השונים והמגוונים היוצאים מהמזקקה ענק.
נקודה מעניינת היא שהמזקקה, שמאז מלחמת העולם השנייה ניסתה לייצר וויסקי איילה שונה, לא מעושן וכבד אלא מתקתק ופרחוני, מייצרת כיום שתי סדרות של וויסקים מאוד מעושנים: הראשונה היא פורט שרלוט, שנקראת ע"ש המזקקה הישנה באי שנסגרה. סדרה זו מעושנת על לרמה של 40 ppm. הסדרה השנייה היא האוקטומור (Octomore) שידועה כ- "וויסקי המעושן ביותר שיוצר אי פעם" ולה מהדורות של 80-167 ppm. הוויסקי עצמו לא מרגיש כ"כ מעושן כמו שמציגים אותו… במזקקה נאמר לי שהם עובדים עכשיו על וויסקי מהסדרה הזו של 300 ppm.

מרכז המבקרים במזקקה מושקע וגדול והסיורים מעניינים ומלאי תוכן ומועברים בקפידה. בסיור מוצג לראווה גם הדוד שמשמש את המזקקה לייצור ג'ין (כן, הם מייצרים גם ג'ין לא רע בכלל), שהוא אחד המוזרים שראיתי בצורה ובמבנה שלו. הדוד כמעט לא פועל כי כבר בזיקוק הראשון הם ייצרו כמות שמספיקה להם למכירות של כמה שנים.

DSCN2303 DSCN2305
DSCN2358 DSCN2370 DSCN2378

רשמי טעימה:
Bruichladdich The Laddie Tenברוכלאדי ליידי 10 Bruichladdich The Laddie Ten
, חוזק 46% אלכוהול.
ריח: וניל, ג'ינג'ר, לימון. עדין מאוד.
טעם: עדין ביותר, גוף כמעט לא מורגש. פירותיות של תפוזים ומלון מורגשת, וניל, ג'ינג'ר, מתיקות קלה.
פיניש: קצרצר. מתיקות משולבת עם מאלתיות ונגיעות לימון קלות.
כללי: וויסקי לחובבי המתוקים והקלים. לא להתבלבל – לא וויסקי איילה טיפוסי בכלל בלי שום זכר לעשן. סה"כ וויסקי טוב.

Bruichladdich Octomore 4.2 167 ppmאוקטומור Octomore 167 ppm 4.2, חוזק 61% אלכוהול, הוויסקי המעושן ביותר שיוצר אי  פעם.
ריח: הכבול מורגש דווקא די בעדינות בריח, נגיעות של עור, טבק וריח ים מורגשות גם.
טעם: גוף בינוני. מאכזב במקצת. הציפייה לפצצת עשן מתפוגגת באחת כשהוויסקי דווקא די עדין, אמנם הכבול מורגש אבל לא ברמה שציפיתי שיהיה. בינות לעשן הכבולי יש רמזים למליחות קלה וגם למתיקות קרמלית.
פיניש: יובש בפה. הכבול מייבש כל חלקה רטובה שנשארה על הלשון… פיניש די ארוך.
כללי: וויסקי נחמד אבל לא(!) ברמת המחיר שלו. גימיק נחמד אם כי לא ממש מורגש שהוא הרבה יותר מעושן מוויסקים בעלי רמת כבול רגילה.



חזרה ליבשה והדרך הביתה

DSCN2414אחרי שלושה ימים על האי איילה שבהם הספקתי לבקר בשש משמונה המזקקות ששוכנות בו, תפסתי את המעבורת חזרה ליבשה לקראת היום האחרון של הטיול ו- הביתה!
את הלילה העברתי בעיר אינבררי (Inverary) שחוץ מהיותה עיר מעבר בין האי איילה והעיר קמפבלטאון לבין גלזגו, היא לא ממש מעניינת.

חובבי הוויסקי יימצאו בה את אחת מחנויות הוויסקי הטובות ביותר שאפשר למצוא – Loch Fyne Whiskies. אני אישית קונה הרבה מהחנות הזו דרך אתר האינטרנט שלה. המגוון עצום! כמעט כל וויסקי שניתן לדמיין נמצא שם וגם המחירים נמוכים עד סבירים. בהחלט מומלץ לעצור לביקור קצר.

יש להם גם בלנד נחמד שעורבב במיוחד לחנות – עדין מאוד ומתקתק. ברמת המחיר שלו הוא ממש וויסקי מומלץ.

DSCN2407

הטיול היה מדהים! אבל טוב לחזור הביתה…

הנופים המרהיבים, הכבשים שרועות במרחבים הפתוחים, חופי הים הכחולים, שלל מזקקות הוויסקי וריח הכבול ברחובות בימי החורף הקרים – כל אלו הופכים את האי איילה לפיסת גן-עדן עלי אדמות.

DSCN2006 DSCN2124 DSCN2186

ההגעה לאי היא באמצעות מעבורת (Ferry), שניתן לעלות עליה גם עם הרכבים. רצוי להזמין כרטיסים מראש.
האי איילה (Isle of Islay) ידוע לכל חובבי הוויסקי בשל המזקקות הרבות, 8 במספר, ובשל הוויסקים המעושנים הבאים מהן עקב השימוש בכבול לייבוש השעורה. הכבול הוא מצרך מאוד נפוץ באי ובכל נסיעה רואים פה שדות כבול וערימות שממתינות לייבוש. הוא משמש כאן לא רק לתעשיית הוויסקי אלא גם לחימום הבתים בימי החורף הקרים.

שמונה המזקקות הוויסקי הנמצאות על האי הן:
מפת המזקקות באי איילה1. לפרוייג (Laphroaig) – נמצאת בסמוך לעיר פורט אלן שבדרום האי. בבעלות תאגיד בים האמריקאי (הבעלים של המותג ג'ים בים).
2. לגבולין (Lagavulin) – נמצאת בסמוך לעיר פורט אלן. בבעלות תאגיד דיאג'יו (Diageo).
3. ארדבג (Ardbeg) – נמצאת בסמוך לעיר פורט אלן. בבעלות מזקקת גלנמורנג'י (שבבעלות תאגיד לואי ויטון).
4. בואמור (Bowmore) – נמצאת במרכז העיר בואמור שבמרכז האי. בבעלות תאגיד סאנטורי (Suntory) היפני.
5. קאול אילה (Caol Ila) – נמצאת בסמוך לעיר פורט אסקאיג (Port Askaig) שבצפון-מזרח האי. בבעלות תאגיד דיאג'יו.
6. בונהאבן (Bunnahabhain) – נמצאת בסמוך לעיר פורט אסקאיג. בבעלות תאגיד בורן-סטיוארט (Burn Stewart).
7. קילכומן (Kilchoman) – נמצאת בצפון-מערב האי. המזקקה החדשה ביותר על האי. נמצאת בידיים פרטיות.
8. ברוכלאדי (Bruichladdich). נמצאת בצפון-מערב האי. נמצאת בידיים פרטיות.
חלק מהמזקקות מייצרות וויסקים מעושנים ברמות שונות ולחלקן וויסקים עדינים. רק שלוש מהן עוד נוהגות ללתת את השעורה, או לפחות את חלק מהתצרוכת של המזקקה, בעצמן – לפרוייג, קילכומן וברוכלאדי.

על האי נמצאת גם מלתתת ענק הנמצאת בבעלות תאגיד דיאג'יו, שגם שתיים מהמזקקות באי שלו, ואת רוב הלתת שהמזקקות באי צורכות הן קונות ממנה. המלתתה נמצאת במקום בו שכנה עד שנת 1987 מזקקת פורט אלן (Port Ellen), ממש בכניסה לעיר בעלת שם זהה, וחורבות המזקקה עדיין נמצאות בסמוך לה.

DSCN2167 DSCN2194

במקום שבו פקק התנועה היחיד נוצר ע"י כבשים שחוצות את הכביש וחוסמות את הדרך, אי אפשר שלא לחוש איך הזמן נעצר, הטכנולוגיה נשארת מאחור והאוירה שקטה ורגועה. ממש כפי שהיה לפני מאה שנים (חוץ מהאינטרנט האלחוטי שנמצא בכל פינה).
בהתחלה רציתי להספיק בשלושה ימים לבקר בכל המזקקות באי – אז רציתי. גם יום ראשון שהיה באמצע וגם קצב החיים האיטי פה גרמו לי לוותר לבסוף על שתיים מהמזקקות – קאול אילה ובונהאבן. עד לטיול הבא.

רשמים קצרים מהביקורים במזקקות:

ארדבג (Ardbeg)
Ardbeg Logoבמרכז המבקרים יש גם בית קפה ומסעדה מאוד שקטים ונחמדים, שנבנו בתוך אחד מתנורי ייבוש השעורה הישנים. מאוד מומלץ לשלב ביקור עם ישיבה באחד מהם.
לא לקחתי את הסיור הרגיל והפשוט ביותר אלא אחד שנקרא "ארדבג ישן מול ארדבג חדש" (Old Ardbeg, New Ardbeg) שבו יש בנוסף לביקור הרגיל שעושים בכל המזקקות, גם טעימה של שני וויסקים שהוצאו ע"י הבעלים הנוכחי בתחילת דרכו, ארדבג 17 ו- Kildalton 1981 ועוד שתי טעימות מוויסקים ישירות מהחבית.

DSCN1955 DSCN1936 DSCN1987
ardbeg distillery panoramic

רשמי טעימה:
Ardbeg 17ארדבג 17
, 40% אלכוהול, זוקק בשנת 1977.
ריח: כבולי עדין ביותר עם זכר לוניל.
טעם: גוף מלא. מורכב מאוד, מאוזן מאוד. טעם עדין של שוקולד ושעורה עם טיפה וניל.
פיניש: כבול ולימון משתלבים לפיניש ארוך ונעים ומאוזן להפליא.
כללי: וויסקי מאוד מורכב ומאוזן. חבל שלא מיוצר עוד.

Ardbeg Kildalton 1981קילדלטון 1981 Kildalton, חוזק  52.6% אלכוהול, יושן 24 שנים.
ריח: אין בו את הכבול האופייני לארדבג. ריח פרחוני שמזכיר ריח של יין לבן. מתקתק.
טעם: גוף בינוני פרחוני ומתקתק. דבש, לבנדר, כבול עדין ביותר.
פיניש: ארוך ומאוד מלוח, הכבול והמתיקות נשארים לאורך זמן.
כללי: וויסקי מעניין מאוד, לא ארדבג אופייני.

 

 

לפרוייג (Laphroaig)
Laphroaig Logoללפרוייג מרכז מבקרים מאוד מושקע שפתוח שבעה ימים בשבוע. זה חשוב אם נמצאים באי גם ביום ראשון ורוצים להספיק כמה שיותר מזקקות.
המזקקה היא אחת משלוש באי שעדיין יש להן ריצפת ליתות פעילה ו- 10% מהשעורה שבשימוש במזקקה מולתתת במקום. השאר נקנית מהמלתתה בפורט אלן.
הם גם היחידים שעדיין כורים את הכבול ממאגרים ששייכים להם ולפי מה שהם אומרים – יש באדמות ששייכות להם עוד כבול שיספיק ל- 5000 שנה, כך שמהבחינה הזו הם לא בבעייה.
המזקקה עצמה היא ענקית, מודרנית וממוחשבת כולה. חוץ מריצפת הליתות כמובן. מיכל המאש ענקי, מיכלי התסיסה הגדולים עשויים נירוסטה ושורת הדודים הארוכה מרשימים ביותר.

DSCN2008 DSCN2023 DSCN2040 DSCN2055 DSCN2081 DSCN2110

רשמי טעימה:
Laphroaig 10 Cask Strengthלפרוייג 10 חוזק חבית
, 58.3% אלכוהול.
ריח: כבול די חזק, לימון טרי.
טעם: כבול מאוד חזק עם גוף בינוני, מרגישים ממש את העץ ואת הלתת. נגיעות מתוקות.
פיניש: מתחיל מתקתק ונגמר ארוך מאוד עם עשן כבולי שמייבש את הפה משולב עם טעמי עץ.
כללי: גרסה משופרת בהרבה של ה- 10 הרגיל. מומלץ לחובבי העשן – וויסקי מאוד מורכב.

 

טוב, זהו להפעם – זה נהייה ארוך אז.. המשך יבוא…

קמפבלטאון (Campbeltown), שנמצאת על חצי אי במערב סקוטלנד, הייתה פעם בירת הוויסקי העולמית. לא פחות מ- 32 מזקקות וויסקי היו בעיר בשנת 1890!

DSCN1638חלק מהמבנים ששימשו למזקקות עדיין עומדים עד היום אך רובם נהרסו. שאריות של מחסני חביות אפשר לראות הרבה, אך כמובן שהמבנים האלו משמשים היום לדברים אחרים.

פרנק מקהארדי (Frank McHardy), מנהל הייצור במזקקת ספרינגבנק והאיש שמנהל מאחורי הקלעים את כל מה שקורה במזקקה לקח אותנו לסיבוב בשלושת המזקקות היחידות שעוד פועלות בעיר, ובדרך גם הראה לנו כמה מבנים ששימשו למזקקות בעבר.

על מזקקת ספרינגבנק אני עוד אכתוב בפוסט גדול ומורחב, הנה הרשמים שלי מהסיור בשתי המזקקות האחרות:

מזקקת גלנגייל (Glengyle Distillery)
DSCN1647לא הרבה זוכים לסיור במזקקה מכיוון שאין בה מרכז מבקרים והיא לא פועלת כל השנה. מבחוץ היא נראית די מוזנחת ונראה שמאז הפתיחה ב- 2004 נזקי הזמן עשו את שלהם. אפילו האות L במילה Distillery שבשלט המזקקה הראשי נתלש או נפל עם הזמן…

המזקקה הישנה הייתה פתוחה בין השנים 1872-1925 והייתה בבעלות אחיו של מייסד ספרינגבנק, ג'ון מיטשל.
במהלך השנים שלאחר הסגירה מבנה המזקקה שימש בעיקר למחסנים ולפני הפתיחה שימש כמפעל למזון לבעלי-חיים. בשנת 1941 נרכש מבנה המזקקה במטרה לחזור ולהפעילה אך הדבר לא צלח והמזקקה נשארה סגורה, עד שבשנת 2000 נרכשה ע"י הבעלים הנוכחי של ספרינגבנק, הדלי רייט, שהוא דור רביעי למייסדים מזקקת גלנגייל למעשה הייתה שייכת לדוד של סבא שלו.
הוא החליט שהגיע הזמן לפתוח את המזקקה מחדש ולשמר את המורשת המשפחתית.

DSCN1649הוא פנה לפרנק מקהרדי בכדי שיתכנן את הפתיחה מחדש וזה נענה לאתגר.
הציוד ששימש במזקקה המקורית כבר מזמן נעלם ורוב הציוד שנרכש לפתיחת המזקקה היה חדש, מלבד מגרסת הלתת שנרכשה ממזקקה מהספייסייד ושופצה, וזוג דודי הזיקוק והכספת שנרכשו ממזקקת בן-וויויס (Ben Wyvis Distillery). הספיריט הראשון זוקק בשנת 2004 וב- 2009 בוקבקה המהדורה הראשונה של בקבוקים, בני 5 שנים.

התפוקה המלאה של המזקקה גדולה בהרבה מהתפוקה של ספרינגבנק ויכולה להגיע עד לכ- 2,000,000 ליטר של אלכוהול לשנה, אך כיום המזקקה פועלת רק למשך 6 שבועות כל שנה ומייצרת סינגל מאלט בשם קילקראן (Kilkerran), מכיוון שהשם גלנגייל כבר נתפס ע"י מזקקה אחרת.

המזקקה עצמה מאוד מודרנית והכל מופעל בה באופן אוטומטי, בניגוד לספרינגבנק שבה כל התהליך הוא ידני ומסורתי.
הלתת מגיע מספרינגבנק השכנה ונגרס במגרסה במקום, מועבר למיכל המאש הגדול והחדיש, עשוי נירוסטה ואז אל ארבעת מיכלי התסיסה עשויים מעץ. על זה פרנק לא היה מוכן להתפשר בטענה שהתסיסה בעץ טובה הרבה יותר ומוסיפה הרבה טעמים לוויסקי. במזקקה שני דודי נחושת נמוכים וטיפה רחבים וכספת ספיריט עשוייה נירוסטה (מה שלא רואים בהרבה מזקקות, ברוב המזקקות הכספת היא מנחושת).
בסוף יצאנו לחדר מילוי החביות שבו מיכל גדול לקיבול הספיריט ומשקל לשקילת החביות הריקות שנכנסות למילוי והחביות המלאות שיוצאות לאיחסון במחסנים של ספרינגבנק.

הרעיון ללוגו המזקקה נלקח מחלון עם סורגים שנמצא באחת החומות שמקיפות את שטח המזקקה ודרכו רואים את מגדל הכנסייה של העיר עם השעון עליו.

DSCN1664 DSCN1672 DSCN1691 DSCN1675 DSCN1707 Glengyle Logo

מזקקת גלן סקושיה (Glen Scotia)
DSCN1727המזקקה הנוספת שנמצאת בעיר היא גלן סקושיה (לא גלן סקוטיה).
היא הוקמה בשנת 1832 ופעלה עד 1928 תחת ידיים שונות. בשנים האלו הכלכלה בסקוטלנד ובספרינגבנק בפרט סבלה מקשיים ולא פחות מ- 20 מזקקות נסגרו בעיר בין השנים 1921-1934.

המזקקה ידעה עליות ומורדות ונסגרה מספר פעמים במהלך השנים עד שבמאי 1999 חזרה לפעול בבעלות הנוכחית.
היא שואבת את המים מאגם קרוסהיל (Crosshill Loch), שממנו שואבות גם שתי המזקקות האחרות ויש בה מיכל מאש עשוי פלדה, שישה מיכלי תסיסה עשויים נירוסטה ושני דודי זיקוק עשויים נחושת, אך שחורים למראה עין.
את השעורה הם לא מלתתים במזקקה אלא קונים אותה מאיזור הספייסייד ומאחסנים אותה בתוך שני מיכלי קיבול ענקיים בני 60 טון כל אחד.

DSCN1737 DSCN1746 DSCN1748 DSCN1761 DSCN1765

בדרך חזרה עצרנו ליד מספר מבנים ששימשו למזקקות ישנות בעיר, כדוגמת גלן מור (Glen Mhor), לוך אנד (Loch End), הייזלבורן (Hazelburn) ועוד כמה אחרות. וכמובן – הבניין ששימש את אנשי המכס כי במקום שיש כ"כ הרבה מזקקות חייבים בית מכס.
גם המבנה שמשמש היום לתחנה המרכזית בעיר היה פעם מזקקה ועדיין יש בו את הפגודה המסורתית, זכר לימים ההם.

DSCN1715 DSCN1720 DSCN1722 DSCN1724

רשמי טעימה:
Kilkerran Work in Proccessקילקראן וורק אין פרוסס (Kilkerran Work in Proccess) – יושן 5 שנים, 46% אלכוהול. הוויסקי הראשון שיצא ממזקקת גלנגייל. כל שנה מתוכננים לצאת 12,000 בקבוקים חדשים עד שהוויסקי הראשון יגיע ל- 10 שנים (בשנת 2014) ואז יישאר רק הוויסקי בגיל הזה.
ריח: עדין, מעושן קלות, ריח עדין של אגוזים.
טעם: מלא ועשיר, חריפות קלה מלווה את הלגימה הראשונה, וטעמי פירות מופיעים בהמשך.
פיניש: עדין, בטעמי וניל וכבול שנשאר קצת זמן בפה ומייבש אותו.
כללי: די מבטיח אם כי קצת צעיר עדיין.

גלן סקושיה 12 – 40% אלכוהול. צבע צהבהב מאוד מאוד בהיר.
ריח: מאוד מאוד עדין עד כדי בלתי מורגש, נגיעות של עשבים, כבול עדין ביותר.
טעם: גוף די מלא. טעם מתקתק ועשבי מאוד, עשן כבול קליל, עם הוספת מים טעמים מתוקים של וניל וקרמל מורגשים הרבה יותר.
פיניש: קצר. מאוד מאלטי עם שילוב נגיעות מנטה עדינות.
כללי: וויסקי לא רע אבל גם לא מומלץ. הצבע שלו די חיוור, למרות שבתמונות באינטרנט הוא לא נראה כזה.

Aberfeldy logoקרוב מאוד לעיירה פיטלוצ'רי, שם העברתי את הלילה, נמצאת העיר אברפלדי (Aberfeldy) שבה מזקקה בעלת אותו שם והמאלט שלהם הוא הלב של הבלנד דיווארס (Dewar's). מזקקת אברפלדי הייתה אחת מארבע מזקקות שנמכרו בשנת 1998 ע"י תאגיד דיאג'יו הענקי לחברת John Dewar & Sons, שהיא בבעלות תאגיד בקרדי.

שינוי הבעלות עשתה רק טוב למרכז המבקרים של המזקקה, שהפך ל- "עולם הוויסקי של דיווארס" (Dewar's World of Whisky), מרכז מבקרי חדש ומושקע שנפתח בשנת 2000 בחלל שפעם היה ריצפת הליתות של המזקקה.
בתחילת הסיור נכנסים לאודיטוריום מרשים ביותר וצופים בסרט אודות משפחת Dewar ואז עוברים למוזיאון מושקע מאוד שבו היסטוריה על המשפחה ועל המותג, דוגמא לחדר העירבוב של המאסטר בלנדר הראשון של המזקקה ושולחן מאוד נחמד של המחשת ריחות שונים שקיימים בוויסקי. לוחצים על כפתור ומריחים – ואז מנסים לנחש איזה ריח זה ומגלים את התשובה הנכונה. מאוד מרשים ומושקע.
DSCN0698בסוף הסיור מקבלים טעימה אחת לבחירה (מבין דיווארס הרגיל, דיווארס 12 או אברפלדי 12) ויש אפשרות להוסיף כמה פאונד על טעימה ישירות מחבית שנמצאת במרכז המבקרים שבה מתיישן לו וויסקי בעל 55% אלכוהול שזוקק בשנת 1983, מה שהופך אותו לבן 29 שנה, מכובד ביותר. כמובן שהלכתי על זה!

בהמשך הסיור נכנסים למזקקה עצמה לסיור די רגיל שעובר בכל השלבים: גריסת הלתת, מיכלי בישול המאש, מיכלי התסיסה ולבסוף דודי הזיקוק.
אחר-כך ממשיכים למה שהיה פעם מחסן החביות, שגם אותו שיפצו והפכו להיכל מאוד מרשים ויפה שממחיש איך המחסנים האלו היו נראים.
DSCN0703ביציאה עומד לו המשקל שעליו היו מעלים את החביות לשקילה לפני מעבר לשלב הביקבוק וליידו ניצב לו הדלפק של פקידי המכס שהיו רושמים כל מיליליטר של אלכוהול בכדי שישולמו המיסים עבורו. היום, כיאה לתאגיד גדול, הם כבר שולחים את החביות ליישון, עירבוב וביקבוק בגלזגו, בכדי להעמיס אותם ישר על משאיות בתום הביקבוק ולשלוח לרחבי הגלובוס. הרבה פחות לוגיסטיקה, קצת פוגע בקסם – אבל בעולם שבו בעיקר הכסף מדבר, הרומנטיקה נפגמת לפעמים.

בהחלט ביקור מרשים, שווה קפיצה!

DSCN0705 DSCN0693 DSCN0700

ישר אחרי מרכז המבקרים ממשיכים בנסיעה מערבה על כביש A827 ונכנסים לתוך העיר אברפלדי. עיר קטנה ונחמדה, עם נחל יפה שחוצה אותה ואפשר לעצור באחד מבתי הקפה או לטייל קצת בעיר ולספוג אווירה.

מכאן – מערבה לעיר אובן (Oban), שבה שוכנת מזקקה בעלת שם זהה. אחת המזקקות שאת הוויסקים שלה אני הכי אוהב ואחת הראשונות שביקבקה את הוויסקים שלה כסינגל מאלטים בסקוטלנד, כבר החל משנת 1880.

הדרך מלאה במרחבים ירוקים פתוחים לרווחה, נהרות ואגמים מדהימים וכל 20 דקות בערך עצרתי בצד לצלם כי ממש לא יכולתי לעצור את עצמי. נראה כאילו מפרצי החנייה שנמצאים כל בערך קילומטר נועדו בדיוק בשביל זה.
קצת לפני ההגעה לאובן נמצאת עיר שנקראת טינדרום (Tyndrum) שיש בה תחנת דלק, מסעדה וחנות מזכרות לתיירים. החנות מלאה בהמון שטויות שאפשר להוציא עליהם ים כסף ואז להתחרט על זה ברגע שמגיעים הביתה, אבל יש בה גם מחלקת וויסקי ענקית עם מבחר מרשים ביותר של בקבוקים, גם כאלו מאוד נדירים. שווה עצירה גם אם לא בשביל לקנות.

העיר אובן היא עיר נמל צבעונית ונחמדה, יש בה טיילת לאורך הים והשקיעה מבעד לאוקיינוס ולאיים שנמצאים מול העיר מאוד יפה. גם מסעדות, ברים וחנויות שונות יש בלי סוף ואין בעיה למצוא כל מה שצריך.

DSCN0756 DSCN0778 DSCN0782

Oban Logoמזקקת אובן ממוקמת בדיוק במרכז העיר, ממש מול המזח המרכזי ובניגוד לרוב המזקקות בסקוטלנד אי אפשר לזהות אותה לפי הפגודה המפורסמת כי אין לה אחת כזו. היא בבעלות תאגיד דיאג'יו והוויסקים שלה לא מיובאים לארץ באופן סדיר לצערי, כי הם פשוט טובים.
הסיור עצמו במזקקה די בנאלי ומשעמם. אם כבר הייתם בכמה מזקקות אז בהחלט אפשר לוותר עליו כי לא רואים או לומדים שם שום דבר מיוחד ושונה.

DSCN0790 oban stills

יום אחד באובן, ודרומה – לקמפבלטאון (Campbeltown).

הדרך לקמפבלטאון עוברת לאורך האוקיינוס ומציעה נופים מרשימים ביותר. ביום טוב אפשר לראות לצד הדרך את האי איילה באופק. בדרך אפשר לעצור בכמה חופים. המים קפואים! ניסיתי…
עצירה אחת מומלצת בדרך מאובן לקמפבלטאון היא בעיר הקטנה טרברט (Terbert) שיש בה מזח יפה ומרינה נחמדה ומבחר בתי קפה למנוחה קצרה.

IMG_1941

קמפבלטאון היא עיר קטנה עם רחוב ראשי אחד וגם בה יש נמל יפה וטיילת לאורכו. בעיר נשארו רק שלוש מזקקות פעילות (ספרינגבנק, גלן סקוטיה וגלנגייל), מרשים אמנם לעיר בסדר גודל שלה, אבל עלוב לעומת 32 מזקקות שהיו בעיר בסביבות שנת 1880, מה שהעניק לה את ההגדרה "בירת הוויסקי של סקוטלנד". המיקום על הים בצד המערבי של סקוטלנד והאפשרות לשלוח בספינות את התוצרת לארצות המערב, הביאו להקמת מזקקות רבות בעיר בימים ההם. עם הזמן, הריחוק מהמרכז התעשייתי והתעסוקתי של סקוטלנד גרם לקשיים כלכליים והביא לסגירת רוב המזקקות. עם זאת, קמפבלטאון עדיין מוגדרת כאזור נפרד מבחינת ההגדרות של איגוד הוויסקי הסקוטי, זכר לימים ההם.

שני מקומות מומלצים בעיר לחובבי הוויסקי:
Ardshiel Hotel Barמלון ארדשיל (Ardshiel Hotel) – מקום שהוא חובה לכל חובב וויסקי! המלון הקטן והצנוע, עם המסעדה והבר בקומה הראשונה, מחזיק 468 (ספרתי!) בקבוקי וויסקי שונים על המדפים ועוד כ- 500 בקבוקים שאין להם מקום על המדפים מאחור, ובנוסף לזה עוד אוסף בלתי נתפס של בקבוקי וויסקי נדירים.
אני הייתי שם ארבע פעמים וכל פעם הזמנתי בין שלוש לארבע מנות וויסקי. המבחר אומנם מקשה על הבחירה אבל זה שווה את זה!
גם המסעדה שלהם חביבה והמחירים שם לא בשמיים.

The Whisky Shop – חנות הוויסקי של המבקבק העצמאי Cadenhead. נמצאת ברחוב הראשי ופשוט אי אפשר לפספס אותה. מציעה מבחר גדול מאוד של ביקבוקים של כל המזקקות בסקוטלנד במחירים מצחיקים. שווה ביקור – אני יצאתי עם שני בקבוקים.
בנוסף – החנות צמודה לחדר הטעימות של של מזקקת ספרינגבנק ומשם מתחילים כל הסיורים במזקקה.

בעיר התמקמתי בבית הארחה שסידרו לי ממזקקת ספרינגבנק (Springbank) לקראת חוויה שאני מצפה לה הרבה זמן – שבוע של למידה ועבודה במזקקה במסגרת הוויסקי-סקול שלה. רשמים על זה – בהמשך.