ארכיון רשומות מהקטגוריה "גלנפידיך"‏

אין מישהו שלא מכיר את רוב הוויסקים של גלנפידיך. לי לפחות כבר יצא לטעום את כולם באירוע הזה, שכלל את כל הוויסקים מ- 12 שנה ועד 30, ואת ה- 19 החדש יש לי בבית.

אבל כשיבואנית המותג, חברת הכרם, הזמינה אותנו לסדנאת גלנפידיך עם שגריר גלנפידיך איאן מילר (Ian Millar) לכבוד חגיגות שנת ה- 125 למזקקה, לא יכלתי לסרב. לא כל יום מגיע לארץ מישהו כמו איאן מילר.

Ian Millar, Glenfiddich

איאן מילר, שגריר גלנפידיך

האירוח, כיאה לחברת הכרם, היה מאורגן להפליא: קבלת פנים עם מזנון מפנק, ג'ין & טוניק בחצר ואוירה רגועה של צהריים מאוחרות.

ההדרכה עצמה הייתה מאוד קלילה, בעיקר בזכות הבדיחות של מר מילר שנזרקו לאויר כמעט כל משפט.

לפני כל טעימה ביקש מילר להחזיק ביד את הכוס הבאה שנטעם, בכדי לחמם אותה קצת ולהעלות את הארומות והטעמים מהוויסקי וגם בגלל ש"כוס שעל השולחן היא של כולם והראשון שלוקח אותה ליד היא שלו".

המצגת שהוכנה ע"י המזקקה היתה אחת הטובות ביותר שראיתי – גרפיקה מדהימה, שילוב בין צילומים לאיורים והנפשות מדהימות!
בהדרכה עצמה הוא דיבר על הרבה מאוד דברים: על זה שהצבע בוויסקי לא אומר הרבה כי לעיתים מוסיפים קרמל (בגלנפידיך לפחות), על זה שחלק ניכר מהטעם של הוויסקי נקבע במהלך התסיסה הן ע"י השמרים והן ע"י חומרי הגלם ששימשו להכנת התירוש, בעוד הצבע נוצר במהלך תקופת היישון בחביות עץ אלון.
על המעבר מחביות שרי לחביות אקס-בורבון אמריקאיות בעיקר בגלל המחיר, שנובע מהדעיכה בשתיית שרי בעולם כולו – דבר שמייקר את חביות השרי, ובשל העובדה שבורבון חייבים ליישן בחביות עץ אלון אמריקאיות חדשות בעוד הסקוטים מעדיפים חביות שכבר יושן בהן משהו לפני בכדי להעניק עוד טעמים ייחודיים לוויסקי שלהם – דבר שמסתדר מצויין לשני הצדדים. (90% מהחביות שבשימוש היום בסקוטלנד הן חביות ששימשו בתעשיית הבורבון) ועוד ועוד…

טעימות גלנפידיך

טעימות גלנפידיך

ו… גם טעמנו וויסקי!
הנה כמה מהדברים שהועלו לגבי הטעימות:

גלנפידיך 14: היצירה הראשונה של המאסטר דיסטילר החדש של המזקקה. עובר פיניש של ארבעה שבועות בחביות עץ אלון אמריקאי חדשות ועוד שישה שבועות בחביות עץ אלון צרפתי חדשות, מה שמעניק הרבה מאוד מתיקות לוויסקי.

ההבדל היחיד (והמשמעותי) בין גלנפידיך 12, גלנפידיך 18 וה- גלנפידיך 30 (שלא טעמנו כאן) הוא בשנות היישון הנוספות. החביות שמתמשים בהן בשלושת הגרסאות הללו הן אותן החביות בדיוק: 30% חביות עץ אלון אמריקאיות ו- 70% חביות עץ אלון אירופאי. ב- 18 מורגש יובש נוסף וטעמי אגס משמעותיים יותר מאשר ב- 12.

גלנפידיך 15, שהוא לדעתי המעניין ביותר וגם הטעים ביותר מבית גלנפידיך, מיושן בשיטת סולרה בחביות אלון אירופאי. בשיטה זו, שמגיעה מעולם השרי, הוויסקי מאוחסן בשלוש קומות של חביות כשבכל תאריך ביקבוק, מועבר וויסקי מהקומה התחתונה לארבעה חודשים לחביות אלון אמריקאי חדשות להוספת מתיקות ואז למיכלי עץ גדולים לתקופת חיתון של עוד שלושה חודשים ולביקבוק.
את הקומה התחתונה של החביות ממלאים מוויסקי מהקומה שמעליו, שממולאת גם היא מהקומה שמעליה (הגבוהה ביותר), שזו – ממולאת בוויסקי חדש שזוקק זה עתה.
השיטה, שהחלו להשתמש בה במזקקה בשנת 1997, מאפשרת לשמור על עקביות בטעם של הוויסקי ומוציאה וויסקי מורכב ומעניין מאוד.

גלנפידיך 21: מקבל פיניש בחביות ששימשו במשך שישה חודשים ליישון רום קובני לפני-כן. את הרום מביאה המזקקה מקובה במיכלים גדולים והם ממלאים את החביות בסקוטלנד.
לגבי עניין הפינישים: לרוב הם מופיעים ללא ציון גיל, עקב חוסר בחביות ישנות. השיטה הזו מאפשרת להוסיף טעם מיוחד לוויסקי בתקופה קצרה יחסית וליצור וויסקי צעיר ומורכב מאוד.
השיטה הזו מעוררת מחלוקות רבות בקרב אנשי הוויסקי בעולם אבל דבר אחד בטוח – היא מוציאה הרבה מאוד וויסקים מעניינים וטובים.

glenfiddich 19 - age of discovery

גלנפידיך 19

וההפתעה של הערב היא טעימת הגלנפידיך 19, Age of Discovery, מהדורה שהוציאה גלנפידיך לכבוד מגלי הארצות שהיו אחראיים להפצת הוויסקי בעולם. הוויסקי מיושן בחביות יין מדרה מפורטוגל לאורך כל תקופת היישון. הוא אמור לנחות בארץ בסביבות אמצע מרץ.

את רשמי הטעימה אני מביא מבקבוק שיש לי בבית:
ריח: פירות יבשים, מתובל, ריח מתקתק מאוד.
טעם: מאוד מאוזן, מתוק ועדין (לטעמי עדין מדי), שילוב טוב של מתיקות וחריפות עדינה ביותר. טעמי פירות יבשים.
פיניש: שוב – מתוק. פיניש ונילי מאוד.
כללי: וויסקי טוב אך עם זאת קצת מאכזב בגלל העדינות היתרה שלו (ולמחיר). מאוד מתוק.

בסך הכל היה כיף מאוד, מילר עצמו הוא אדם נחמד ומצחיק ורואים שהוא כבר משופשף בכל מה שקשור להעברת סדנאות והדרכות וויסקי.

Slainte!

28/10, צהרי יום שישי, נורמה ג'ין – ללא ספק מקום לחובבי וויסקי.

אני אוסף את עידן ונוסעים לאירועי טעימות וויסקי גלנפידיך שארגן תומר בן-דוד.
מסתבר שזו הפעם הראשונה שמתקיים אירוע כזה של גלנפידיך, בו יטעמו כל המותגים המשווקים ע"י המזקקה באופן סדיר – 12 שנה, 14, 15, 18, 21 ו- 30.

טעימות גלנפידיך

פעם שמעתי (לא זוכר איפה וממי) שכל חובב וויסקי צריך במהלך חייו לטעום לפחות וויסקי אחד שיותר מבוגר ממנו.
הזדמנות נדירה בשבילי, מה גם שאני לא נהיה יותר צעיר עם הזמן, לסמן וי קטן על עוד משימה.

לא מזמן הייתי בערב טעימות של גלנפידיך, ביום ההשקה של גלנפידיך סנואו-פניקס בבית שגריר בריטניה בישראל, אבל שם לא טעמו את הגלנפידיך 30 שחוץ ממנו כבר שתיתי פעמים רבות את כל שאר הוויסקים בסדרה.

נורמה ג'ין
הנורמה ג'ין. מקום לחובבי וויסקי.

חזרה לנורמה ג'ין… אנחנו מקדימים קצת ותומר מקבל את פנינו לשלום. אני נעצר מול מדפי הוויסקי מאחורי הבר, נפעם מחדש כאילו זו הפעם הראשונה שלי במקום, נושם נשימה עמוקה ומתיישב בכיסא. וואו! יש שם הרבה וויסקים! (204 סוגים שונים לפי התפריט. בטוח שיש עוד כמה שלא מופיעים בתפריט).

לאט לאט מתחילים לזרום אנשים, חלקם מוכרים חלקם לא, תופסים מקומם וממתינים לטעימות שהחלו באיחור אופייני.

בערב עצמו לא היו יותר מדי הסברים, אין צורך להציג את מזקקת גלנפידיך בפני חובבי וויסקי. מה שכן חסר לי זה קצת רקע על כל בקבוק כי כל אחד מהם עובר יישון בחביות שונות, מקבל פיניש שונה והם שונים זה מזה לחלוטין.
בשלב מסוים האלכוהול מתחיל לתת את אותותיו, האנשים קצת יותר נפתחים ושיחות מתחילות לקלוח…

אני באופן אישי התחברתי הכי הרבה לגלנפידיך 15, הטעם שלו הכי מורכב, אפשר למצוא בו הרבה טעמים פירותיים (כיאה לגלנפידיך) אבל גם קצת טעמי וניל, אדמה ועץ – אולי בגלל היישון בשלושה סוגי חביות שונים – ברבן, שרי ואלון חדש, שבטח מסביר קצת את המורכבות של הוויסקי, מה שהופך אותו ליותר מעניין מה- 18 וה- 21.

הגלנפידיך 30 עבורי היה סוג של אכזבה. לא שהוא לא וויסקי טוב, הוא וויסקי מצויין. אבל ציפיתי ליותר בסך הכל מוויסקי ששכב 30 שנה בחבית, שהושקעה בו מחשבה רבה – הן בבחירת החביות והן בבחירת הטעם הסופי, הרי בסופו של דבר החביות הללו נבחרו בקפידה ע"י המאסטר דיסטילר של המזקקה. הוויסקי די אנמי, הטעמים חיוורים במקצת כשבעיקר טעמי העץ (בכל זאת, הוויסקי הזה שכב 30 שנה בחבית) מורגשים וממלאים את החיך. מה שהכי אהבתי בו זו הסיומת, שהייתה עדינה ונעימה להפליא, לא ארוכה מדי ואחת כזו שמחדירה בך רצון לעוד לגימה.

הערב עצמו לא היה מאורגן בצורה מדהימה, בסך הכל זה היה נראה כמו כמה אנשים שקנו בקבוק וויסקי והתקבצו כדי לשתות אותו, אבל אני ממש לא בא להתלונן כי זה גם מה שהיה טוב בו – קליל, נעים ואחד כזה שבו גם עידן, שאוהב וויסקי רק בגלל תחושת השיכרות הקלילה שהוא עושה ולא יותר מזה, מרגיש בו בנוח ונהנה.
ערב מבורך שכן ירבו כמוהו – האפשרות להיות בחדר אחד עם אוהבי וויסקי רבים, שיחות הוויסקי שעפות לאוויר ואדי האלכוהול שהציפו את החדר, הם מסוג ההנאות הקטנות של החיים, אלה שמעלות לך חיוך לא רק כשאתה חווה אותן, אלא גם כשאתה נזכר בהן ביום שלמחרת.