ארכיון רשומות מהקטגוריה "בלנדד"‏

חזיר?! כן! חזיר!

הוויסקי הזה הגיע לארץ רק עכשיו, למרות שעורבב לראשונה ע"י ריצ'רד פטרסון, המאסטר בלנדר של וויט & מקאיי כבר בשנת 1977 כוויסקי נוסף בפורטפוליו לצד ה- Sheep Dip המפורסם.
כיום הבלנד שייך לחברת ספנסרפילד ספיריט (The Spencerfield Spirit Co), שרכשה אותו ואת השיפ דיפ לפני כמה שנים.

Pig's Nose

הוויסקי, שמיושן 5 שנים, מורכב מ- 40% וויסקי מאלט שיושן בחביות אקס-בורבון ממזקקות מהאיזורים ספייסייד, לואו-לנד והאי איילה – אחוז גבוה יחסית לבלנדים אחרים, שמעורבב עם וויסקי גריין ממזקקת אינברגורדון (Invergordon) – מה שמעניק לו עדינות של בלנד אך עם זאת גוף לא קטן ומורכבות מעניינת והביקורות עליו מאוד טובות מצד רוב מבקרי הוויסקי.

השם, Pig's Nose (אף החזיר), שמעורר כמובן מחלוקת בישראל, נבחר בגלל ש"הוויסקי רך ועדין כמו אף של חזיר". מיותר לציין שבגלל תמונת החזיר המתנוססת על הבקבוק הוויסקי לא קיבל חותמת כשרות.
היבואן, דרך אגב, כדי להבהיר שמדובר בוויסקי ולא במיץ חזירים, דאג להדגיש על התווית בעברית שהוויסקי אינו מכיל רכיבים מן החי.

וכמובן שגם המחיר חשוב וכאן הוויסקי בהחלט מפתיע לטובה. במחיר של 119 ש"ח (בסיטונאות בנימינה), מחיר שווה לכל כיס, הוויסקי מעניק תמורה מצויינת למחיר ובהחלט יכול להתאים במקום בלנדים מוכרים ויקרים יותר, גם לחובבי וויסקי ותיקים.
באתרים בחו"ל הוא נמכר בסביבות המחיר הזה ואף יותר יקר.

רשמי טעימה:

Pig's Nose Whiskyפיג'ס נוז Pig's Nose 5yo, חוזק 40% אלכוהול.
ריח: ריחות דגנים מורגשים היטב, מאלטי מאוד, פירותיות מודגשת.
טעם: עדין ורך, יורד נהדר בגרון. מאלטיות עדינה מורגשת בשילוב עשן קליל, פלפל שחור (חריף קצת) ומתיקות.
פיניש: לא ארוך אך מורגש. מתוק וקצת מלוח.
כללי: מאוד עדין ומעוגל, יורד נהדר בגרון. שילוב מעניין של טעמים מגוונים. במחיר הזה בהחלט נותן תמורה טובה. מומלץ!

 

להשיג בחנויות סיטונאות בנימינה, בבנימינה או בקניון אם-הדרך בכפר ויתקין.

Cooley Distillery Rangeאחת המכירות שטלטלה את עולם הוויסקי בשנה האחרונה הייתה המכירה של מזקקת קולי (Cooley) האירית, בעלת המותגים קילבגאן (Kilbeggan), גרינור (Greenore), קונמרה (Connemara) והטירקונל (The Tyrconnell), לידי תאגיד ג'ים בים העולמי, Beem Global, בעלת המזקקות ג'ים בים האמריקאית ולפרוייג הידועה מהאי איילה הסקוטי בסכום בלתי ייאמן של 95 מליון דולרים (!).

באפריל האחרון התבשרנו כי הבעלים הקודמים של מזקקת קולי פתחו חברת וויסקי חדשה, The Teeling Whiskey Co שמה – והוויסקי הראשון שיוצא מהמזקקה הזו הוא ההייבריד (Hybrid). הפעם לא בהקשר של מכוניות, אלא וויסקי.

Teeling Whisky Co Logo

המיוחד בוויסקי החדש הזה הוא שהוא בלנד שמשלב בתוכו גם וויסקי אירי ממזקקת קולי וגם וויסקי סקוטי ממזקקת ברוכלאדי (Bruichladdich), שיושנו להם יחד בחביות למשך 8 שנים. בהחלט קטגורית וויסקי חדשה שלא הוגדרה עד כה, שאפשר להתווכח אם לכתוב אותה עם האות E או לא. על הבקבוק בכל אופן הוסיפו E.

אך בכל זאת – לא מדובר בפעם הראשונה שבה מערבבים וויסקי אירי עם וויסקי סקוטי: לפני מספר שנים הוציאה ברוכלאדי את ה- Celtic Nations, שהיה בלנד של וויסקי מהמזקקה ביחד עם וויסקי מקולי. אותן מזקקות שהוויסקים שלהן מרכיבים גם את הבלנד הנוכחי? נכון – לא טעיתם.
איגוד הוויסקי הסקוטי (SWA) לא אהב כל-כך את הערבוב המהפכני ואסר על ייצור הוויסקי הזה וכך, נותרו להן מספר חביות עם הבלנד האסור במחסני מזקקת ברוכלאדי.
מזקקת קולי נמכרה, כאמור – והבעלים הקודמים שלהם, שהקימו חברה חדשה, נזכרו בחביות האסורות לשימוש ששוכבות להן במחסנים.
הם לקחו את הרעיון והשיקו אותו מחדש, הפעם מבלי שהנחיות ה- SWA חלות עליהם.

המהדורה הראשונה של ההייבריד כוללת 1,400 בקבוקים בלבד, אבל חלק נוסף ומשמעותי לא פחות הוא המחיר – £30 בלבד.

מקווה שהמהדורות הבאות שתוציא החברה יהיו לא פחות מעניינות ומקוריות מאשר הראשונה.

יצא לי לטעום את הוויסקי במקרה דרך חבר עוד לפני שהוא יצא לשוק, כרגע רק באירלנד כנראה, במהלך החודש, הנה רשמי הטעימה:

Teeling Hybrid Whiskyרשמי הטעימה:

טילינג הייבריד Teeling's Hybrid, חוזק 44.7% אלכוהול, מהדורה מס. 1.
ריח: מתקתק עם זכר לעובש (נחמד דווקא), ריח ים מורגש.
טעם: מתוק וחלק, כמעט בלתי מורגש. נגיעות עשן קלות משתלבות יפה עם המתיקות של דבש ווניל. עם הוספת מים קצת ריחות פירותיים עולים ומורגשים יותר. מאוזן מאוד.
פיניש: קצרצר, בעיקר העשן הקל מורגש בסוף ומתפוגג מהר מאוד.
כללי: יריית פתיחה נחמדה למה שאולי יהפוך לטרנד (ואולי בעצם לא?). וויסקי נחמד שנותן תמורה מאוד טובה למחיר. שילוב נחמד של עדינות מתקתקה ועשן קליל. סה"כ עבודה מאוד טובה!

נחכה לראות איזה עוד הפתעות יכינו לנו בחברה הצעירה הזו…

Aberfeldy logoקרוב מאוד לעיירה פיטלוצ'רי, שם העברתי את הלילה, נמצאת העיר אברפלדי (Aberfeldy) שבה מזקקה בעלת אותו שם והמאלט שלהם הוא הלב של הבלנד דיווארס (Dewar's). מזקקת אברפלדי הייתה אחת מארבע מזקקות שנמכרו בשנת 1998 ע"י תאגיד דיאג'יו הענקי לחברת John Dewar & Sons, שהיא בבעלות תאגיד בקרדי.

שינוי הבעלות עשתה רק טוב למרכז המבקרים של המזקקה, שהפך ל- "עולם הוויסקי של דיווארס" (Dewar's World of Whisky), מרכז מבקרי חדש ומושקע שנפתח בשנת 2000 בחלל שפעם היה ריצפת הליתות של המזקקה.
בתחילת הסיור נכנסים לאודיטוריום מרשים ביותר וצופים בסרט אודות משפחת Dewar ואז עוברים למוזיאון מושקע מאוד שבו היסטוריה על המשפחה ועל המותג, דוגמא לחדר העירבוב של המאסטר בלנדר הראשון של המזקקה ושולחן מאוד נחמד של המחשת ריחות שונים שקיימים בוויסקי. לוחצים על כפתור ומריחים – ואז מנסים לנחש איזה ריח זה ומגלים את התשובה הנכונה. מאוד מרשים ומושקע.
DSCN0698בסוף הסיור מקבלים טעימה אחת לבחירה (מבין דיווארס הרגיל, דיווארס 12 או אברפלדי 12) ויש אפשרות להוסיף כמה פאונד על טעימה ישירות מחבית שנמצאת במרכז המבקרים שבה מתיישן לו וויסקי בעל 55% אלכוהול שזוקק בשנת 1983, מה שהופך אותו לבן 29 שנה, מכובד ביותר. כמובן שהלכתי על זה!

בהמשך הסיור נכנסים למזקקה עצמה לסיור די רגיל שעובר בכל השלבים: גריסת הלתת, מיכלי בישול המאש, מיכלי התסיסה ולבסוף דודי הזיקוק.
אחר-כך ממשיכים למה שהיה פעם מחסן החביות, שגם אותו שיפצו והפכו להיכל מאוד מרשים ויפה שממחיש איך המחסנים האלו היו נראים.
DSCN0703ביציאה עומד לו המשקל שעליו היו מעלים את החביות לשקילה לפני מעבר לשלב הביקבוק וליידו ניצב לו הדלפק של פקידי המכס שהיו רושמים כל מיליליטר של אלכוהול בכדי שישולמו המיסים עבורו. היום, כיאה לתאגיד גדול, הם כבר שולחים את החביות ליישון, עירבוב וביקבוק בגלזגו, בכדי להעמיס אותם ישר על משאיות בתום הביקבוק ולשלוח לרחבי הגלובוס. הרבה פחות לוגיסטיקה, קצת פוגע בקסם – אבל בעולם שבו בעיקר הכסף מדבר, הרומנטיקה נפגמת לפעמים.

בהחלט ביקור מרשים, שווה קפיצה!

DSCN0705 DSCN0693 DSCN0700

ישר אחרי מרכז המבקרים ממשיכים בנסיעה מערבה על כביש A827 ונכנסים לתוך העיר אברפלדי. עיר קטנה ונחמדה, עם נחל יפה שחוצה אותה ואפשר לעצור באחד מבתי הקפה או לטייל קצת בעיר ולספוג אווירה.

מכאן – מערבה לעיר אובן (Oban), שבה שוכנת מזקקה בעלת שם זהה. אחת המזקקות שאת הוויסקים שלה אני הכי אוהב ואחת הראשונות שביקבקה את הוויסקים שלה כסינגל מאלטים בסקוטלנד, כבר החל משנת 1880.

הדרך מלאה במרחבים ירוקים פתוחים לרווחה, נהרות ואגמים מדהימים וכל 20 דקות בערך עצרתי בצד לצלם כי ממש לא יכולתי לעצור את עצמי. נראה כאילו מפרצי החנייה שנמצאים כל בערך קילומטר נועדו בדיוק בשביל זה.
קצת לפני ההגעה לאובן נמצאת עיר שנקראת טינדרום (Tyndrum) שיש בה תחנת דלק, מסעדה וחנות מזכרות לתיירים. החנות מלאה בהמון שטויות שאפשר להוציא עליהם ים כסף ואז להתחרט על זה ברגע שמגיעים הביתה, אבל יש בה גם מחלקת וויסקי ענקית עם מבחר מרשים ביותר של בקבוקים, גם כאלו מאוד נדירים. שווה עצירה גם אם לא בשביל לקנות.

העיר אובן היא עיר נמל צבעונית ונחמדה, יש בה טיילת לאורך הים והשקיעה מבעד לאוקיינוס ולאיים שנמצאים מול העיר מאוד יפה. גם מסעדות, ברים וחנויות שונות יש בלי סוף ואין בעיה למצוא כל מה שצריך.

DSCN0756 DSCN0778 DSCN0782

Oban Logoמזקקת אובן ממוקמת בדיוק במרכז העיר, ממש מול המזח המרכזי ובניגוד לרוב המזקקות בסקוטלנד אי אפשר לזהות אותה לפי הפגודה המפורסמת כי אין לה אחת כזו. היא בבעלות תאגיד דיאג'יו והוויסקים שלה לא מיובאים לארץ באופן סדיר לצערי, כי הם פשוט טובים.
הסיור עצמו במזקקה די בנאלי ומשעמם. אם כבר הייתם בכמה מזקקות אז בהחלט אפשר לוותר עליו כי לא רואים או לומדים שם שום דבר מיוחד ושונה.

DSCN0790 oban stills

יום אחד באובן, ודרומה – לקמפבלטאון (Campbeltown).

הדרך לקמפבלטאון עוברת לאורך האוקיינוס ומציעה נופים מרשימים ביותר. ביום טוב אפשר לראות לצד הדרך את האי איילה באופק. בדרך אפשר לעצור בכמה חופים. המים קפואים! ניסיתי…
עצירה אחת מומלצת בדרך מאובן לקמפבלטאון היא בעיר הקטנה טרברט (Terbert) שיש בה מזח יפה ומרינה נחמדה ומבחר בתי קפה למנוחה קצרה.

IMG_1941

קמפבלטאון היא עיר קטנה עם רחוב ראשי אחד וגם בה יש נמל יפה וטיילת לאורכו. בעיר נשארו רק שלוש מזקקות פעילות (ספרינגבנק, גלן סקוטיה וגלנגייל), מרשים אמנם לעיר בסדר גודל שלה, אבל עלוב לעומת 32 מזקקות שהיו בעיר בסביבות שנת 1880, מה שהעניק לה את ההגדרה "בירת הוויסקי של סקוטלנד". המיקום על הים בצד המערבי של סקוטלנד והאפשרות לשלוח בספינות את התוצרת לארצות המערב, הביאו להקמת מזקקות רבות בעיר בימים ההם. עם הזמן, הריחוק מהמרכז התעשייתי והתעסוקתי של סקוטלנד גרם לקשיים כלכליים והביא לסגירת רוב המזקקות. עם זאת, קמפבלטאון עדיין מוגדרת כאזור נפרד מבחינת ההגדרות של איגוד הוויסקי הסקוטי, זכר לימים ההם.

שני מקומות מומלצים בעיר לחובבי הוויסקי:
Ardshiel Hotel Barמלון ארדשיל (Ardshiel Hotel) – מקום שהוא חובה לכל חובב וויסקי! המלון הקטן והצנוע, עם המסעדה והבר בקומה הראשונה, מחזיק 468 (ספרתי!) בקבוקי וויסקי שונים על המדפים ועוד כ- 500 בקבוקים שאין להם מקום על המדפים מאחור, ובנוסף לזה עוד אוסף בלתי נתפס של בקבוקי וויסקי נדירים.
אני הייתי שם ארבע פעמים וכל פעם הזמנתי בין שלוש לארבע מנות וויסקי. המבחר אומנם מקשה על הבחירה אבל זה שווה את זה!
גם המסעדה שלהם חביבה והמחירים שם לא בשמיים.

The Whisky Shop – חנות הוויסקי של המבקבק העצמאי Cadenhead. נמצאת ברחוב הראשי ופשוט אי אפשר לפספס אותה. מציעה מבחר גדול מאוד של ביקבוקים של כל המזקקות בסקוטלנד במחירים מצחיקים. שווה ביקור – אני יצאתי עם שני בקבוקים.
בנוסף – החנות צמודה לחדר הטעימות של של מזקקת ספרינגבנק ומשם מתחילים כל הסיורים במזקקה.

בעיר התמקמתי בבית הארחה שסידרו לי ממזקקת ספרינגבנק (Springbank) לקראת חוויה שאני מצפה לה הרבה זמן – שבוע של למידה ועבודה במזקקה במסגרת הוויסקי-סקול שלה. רשמים על זה – בהמשך.

היום יתאספו להם חובבי וויסקי רבים בכל רחבי העולם ויחגגו את יום הוויסקי העולמי,
World Whisky Day.

הרעיון החל אצל בחור צעיר, חובב וויסקי בשם בלייר בואומן, שהחליט ביוני 2011 (כן, לפני פחות משנה) להחיות את החלום שלו ולציין יום בינלאומי שבו יחגגו חובבי וויסקי, ברים, מסעדות, חנויות אלכוהול ועוד מכל רחבי העולם את האהבה למשקה וכן להוקיר לאלה שעובדים בתעשיית הוויסקי.

החלום שלו היה ליצור אירוע וויסקי בינלאומי שבו ירימו כוסית חובבי המשקה מכל רחבי העולם וכן אנשים חדשים יקבלו את ההזדמנות להכיר את המשקה הזה ולהתאהב בו. והוא הצליח.

התאריך שנבחר, במקרה או לא (אין לכך אזכור רשמי) הוא יום הולדתו של כתב הוויסקי הנודע מייקל ג'קסון, ה- 27 למרץ.
באתר האינטרנט של האירוע אפשר להוסיף אירועי וויסקי בכל העולם או רק לציין שאתה מגיע.

הדבר הפך להצלחה והיום, נכון לכתיבת הפוסט, יש כבר כמעט 18,000 אנשים שרשומים באתר ויציינו את האירוע בצורה כלשהי ב- 170 אירועים שונים, 3 מהם בישראל.

מפת האירועים בכל העולם

כמעט 18,000 חוגגים מכל העולם!

world whisky day blended whisky

האירוע סוקר ברחבי המדיה באופן רחב ביותר ואפילו קיבל חסות רשמית של אחד מאתרי הוויסקי (והאלכוהול בכלל) הטובים והחשובים ביותר שקיימים היום ברשת – MasterofMalt.com, שאפילו הוציא בלנד וויסקי רישמי לאירוע, שעורבב ע"י בלייר בעצמו וניתן לרכישה באתר.

 

גם אתם מוזמנים לחגוג היום עם עוד הרבה אנשים ברחבי העולם את יום הוויסקי העולמי הראשון שנחגג אי-פעם!

נקווה שהאירוע שמתחיל השנה ימשיך ורק ילך ויגדל כי מה כבר יכול להיות רע בעוד יום לשתות בו (קצת) וויסקי ולחגוג עם חברים!?

אז.. שיהיה לחיים ושתו באחריות!

כמידי שנה, חוגגים בסקוטלנד ובעולם כולו את יום הולדתו של המשורר הלאומי רוברט ברנס (Robert Burns), את פועלו, את שירתו ובעיקר (אם יורשה לי לומר…) את חיבתו הרבה לוויסקי – בחג שנקרא ברנס סאפר (Burns Supper).

רוברט ברנס | Robert Burns

ברנס נולד ב- 25 בינואר 1759  בכפר אלוואי שבסקוטלנד.
הוא היה ידוע באהבתו לשלושה דברים עיקריים – שירה, נשים ו- וויסקי. ללא ספק שלוש מהנאות החיים הגדולות…

ילדו הראשון (מתוך עשרה!) נולד לו מהמשרתת של אמו, עימה ניהל רומן, עוד אחד מיני רבים… בשנת 1788 התחתן עם ג'ין ארמור, להם נולדו תשעה ילדים, רק שלושה מהם הגיעו לבגרות.רוברט ברנס נחשב כמי שהעלה את הוויסקי הסקוטי על המפה והכניס אותו לתודעת הציבור ע"י שירי הלל למשקה הנפלא.

הוא לא אהב לשתות לבד, והדבר היפה הוא שהוא לא שתה כדי להטביע את יגונו בכוס. הוא שתה כדי לחוות את שמחת החיים, הדברים הקטנים והפשוטים שעושים לך טוב על הלב וברגע שאתה שותה קצת וויסקי הם פתאום מורגשים הרבה יותר. והדבר החשוב הוא שתמיד, תמיד הוא שתה עם חברים.בשירתו ובעיקר באורח חייו, הוא יצר והתווה את המושג "שתיה חברתית", צריכת אלכוהול שיש בה גם גוון תרבותי-רוחני.אך יש גם אבסורד – והוא שעבודתו האחרונה הייתה דווקא פקיד מכס – מי שאמור היה לתפוס את יצרני הוויסקים הלא חוקיים ולגבות מהם מיסים, ושנואם ואויבם המר של אלו. אך יש שאומרים שעבודה זו רק עזרה לו "להתקרב לצלחת" עוד, להכיר אנשים בתעשייה וחשוב מכל – להשיג בקלות הרבה וויסקי.

האגיס - Haggis

חגיגות ברנס סאפר הפכו לחג סקוטי לאומי, מסורת שנחגגת כנראה כבר למעלה מ- 200 שנה. בחגיגות מוקראות יצירותיו של ברנס, רוקדים בחצאיות סקוטיות אל תוך הלילה, שותים הרבה וויסקי ואוכלים מאכלים סקוטים מסורתיים, העיקרי שבהם הוא ההאגיס (Haggis) שהוא מעיים ממולאים בחלקים פנימיים טחונים של בשר וכבש. כן, זה בסדר אם עיוותתם את פרצופכם – זה קורה לרוב האנשים, אבל כנראה שאחרי כל-כך הרבה וויסקי אף אחד כבר לא שם לב מה הוא אוכל. האמת – שזה די טעים!

בישראל עורך מידי שנה מועדון הוויסקי הישראלי את החגיגות ומאות אנשים מתקבצים לשמוע, לשתות, לטעום ולהנות.
השנה, כמו בשנה שעברה, נערכו החגיגות בבית אנדרומדה ביפו בחסות חברת IBBLS, יבואנית המותג ג'וני ווקר ועוד מותגי וויסקים נוספים.

זה הכי קרוב לדבר האמיתי שאפשר לקבל בארץ – נגן חמת חלילים סקוטית בכניסה, לבוש בחצאית המסורתית, וויסקי, ארוחה טובה והרצאה מעניינת.
באירוע השנה גם הושק המותג ג'וני ווקר דאבל בלאק (Johnnie Walker Double Black) בארץ – גרסא מעושנת יותר של הבלנד המוכר בלאק לייבל. לטעמי הוא יותר טוב מהבלאק לייבל כי אני אוהב עשן בוויסקי שלי.

ברנס סאפר 2011, מועדון הוויסקי הישראלי

ברנס סאפר 2011, מועדון הוויסקי הישראלי

רוברט ברנס מת בגיל 37 בגלל בעיות בריאותיות שנגרמו לו בילדותו הלא קלה, אך הוא הספיק בשנותיו הקצרות להנחיל מורשת ענקית!

אז חברים – נרים כוסית לרוברט ברנס, למשקה המופלא הזה ולחייכם!

(והנה אני שוב פעם יושב לבד ושותה…)

לקריאה נוספת:
שני מאמרים נחמדים על רוברט ברנס וחגיגות הברנס סאפר.
http://www.whiskyclub.co.il/ArticlesItem.asp?cc=010402&id=187, מתוך אתר whiskyclub.co.il
http://www.iws.co.il/whisky/burns2010/01.htm, מתוך אתר מועדון הוויסקי הישראלי

אל הבקבוק הזה התוודעתי בערב טעימות של מועדון הוויסקי הישראלי.

המועדון נוהג לארגן ערבי טעימות בשיתוף עם יבואני האלכוהול המובילים בערך מדי חודש ואני לרוב נלהב להצטרף, בעיקר לאור העובדה שאין לנו יותר מדי אירועי וויסקי בארץ וגם בגלל שאני פשוט לא יכול לוותר על ערב טעימות איכותי המשלב הרצאה טובה ואוכל משובח.

הפעם היה זה ערב טעימות של וויסקים במרתף של חנות "סוד היין" בתל-אביב, שבבעלות חברת שקד – הטעימות היו של כמה וויסקים מבית מזקקת  Glenrothes.

הוויסקים היו נחמדים אבל לקראת סוף האירוע מישהו זרק את השם Black Bottle לאויר ונראה היה שכמעט כולם מבינים בבירור על מה מדובר.

אז אני מודה – לא היה לי שמץ של מושג מה זה!Black Bottle

שאלתי בדרך החוצה כמה עולה בקבוק וכשנאמר לי שזה 130 ₪ קצת ירדה ההתלהבות… עוד בלאק לייבל… חשבתי לעצמי (במקרה השם דומה).

לא שאני שם לב יותר מדי למחיר, אבל לרוב זה בגלל שהטעם שלי נוטה לוויסקים יקרים יחסית והתרגלתי פשוט לא לשים לב לכך.

בסופו של דבר צריך לטעום כל מוצר ולתת לו להביע את עצמו, אבל עדיין – מחיר כל-כך נמוך מדליק נורה אדומה.

אז זהו – שלא!

כיאה לתולעת מידע כמוני, התחלתי לפשפש.
אני לא אעזוב את זה עד שאדע לא רק מי מייצר את הוויסקי, מאיפה הוא בא ומה הקטע שלו, אלא גם מה היה אוהב לאכול לארוחות הצהריים של ימי שני.

הסתבר שזהו בלנד המורכב מכל המאלטים מהאי Islay (30%) ושל גריין וויסקי (70%), והמאלט העיקרי בו הוא ממזקקת Bunnahabhain – מאלט עדין ביותר עם רמת עשן נמוכה מאוד (אולי הכי פחות מעושן באי), לטעמי – בסיס מצויין לבלנד הנשען על האי Islay בגלל העדינות שלו.

מקור השם הוא מהבקבוק השחור שפעם היה נהוג למכור בו את הוויסקי הזה עד למלחמת העולם הראשונה, בה נאסר להמשיך ולייבא את הבקבוקים השחורים שיוצרו בגרמניה וכך החלו לשווק את הוויסקי בבקבוקים ירוקים.

הראשון לערבב את הוויסקי היה גורדון גרהאם בעיר אברדין, אם כי הוויסקי עבר תהפוכות רבות עד שהגיע למה שהוא היום.

לא אלאה אתכם יותר מדי בפרטים…

כיאה לוויסקי המבוסס על האי Islay הוא מציע ארומות עדינות ביותר של עשן (כבול) בשילוב מתיקות של דבש וטופי.
הטעם כבר לוקח אותך לתוך האי – למרות שהוא ממש עדין ורך, טעם הכבול מורגש מיד וכמוהו גם מליחות עדינה, אם כי גם מתיקות קלילה ונעימה.
סיומת טיפ-טיפה עוקצנית ופיניש יודי הופכים את הוויסקי הזה למומלץ מאוד עבור אוהבי העשן אך גם אפשרי ביותר למי שלא אוהב טעם של מדורה בפה.

אבל הדבר הכי חשוב – הוויסקי הזה הוא ה-דבר ה-כי מש-תלם ששתיתי מימי!

עד היום זה הוויסקי הכי VFM* שטעמתי מימי והמחיר שלו ממש מטעה.

התמורה עבור המחיר היא מדהימה, וויסקי מומלץ, קל לשתייה, אם כי לא לכולם – לאלו שלא מתחברים לטעם המעושן, עדיף ללכת על משהו אחר.


* Value For Money