ארכיון רשומות מהקטגוריה "בירה"‏

beers-2014בתאריכים 9-10-11 לספטמבר תיערך תערוכת Beers 2014 במתחם התחנה בתל-אביב. היום הראשון של התערוכה (9 לספטמבר) ייועד לקהל המקצועי ואילו שני הימים שאחריו (10-11 לספטמבר) יהיו פתוחים לקהל הרחב.

לכבוד התערוכה, הוציאה בירה הדיקטטור מהדורה מיוחדת, בת 1200 בקבוקים בלבד, המבוססת על הבירה הדיקטטור אייריש רד אייל, שאליה הוסף הוויסקי המעושן לפרוייג (Laphroaig) לפני התסיסה השנייה בבקבוק.

הוויסקי לפרוייג, המגיע מהאי איילה (Islay) שבסקוטלנד, ידוע בעיקר בשל עוצמת הריח וטעמי הכבול שבו אשר בלתי ניתנים לפספוס והפכו אותו לשם דבר בעולם הוויסקי.

הוספת וויסקי לבירה היא דבר אשר לא רואים לעיתים קרובות אך הדבר כבר נעשה בעבר, לעיתים המוצר הסופי היה מוצלח ופעמים אחרות ממש לא.
האם עדיין ניתן לקרוא לזה בירה? בטוח שהדעות כאן תהיינה חלוקות ותלוי את מי שואלים אבל בשורה התחתונה וויסקי מורכב מאותם מרכיבים בדיוק כשל בירה ואני חושב שהוא תוסף לגיטימי לא פחות מאשר תוספים כאלו ואחרים שנתקלים בהם לעיתים קרובות יותר.
בארצות הברית יש קוקטייל ידוע שמשלב בין בירה לוויסקי שנקרא Boilermaker. אך במקרה הזה הם מעורבבים לא במהלך תהליך הייצור אלא לפני השתייה ולכן זה קוקטייל.
בעולם היין כן מוסיפים תזקיקים ביצירת יינות מחוזקים כמו שרי או פורט.

בכל אופן – במבחן הטעימה, לדעתי הבירה מצויינת, מאוזנת להפליא ומעניינת.

בקבוק הדיקטטור לפרויגהבירה, בעלת 6.1% אלכוהול, מתאפיינת בריח כבול חזק, ממש כמו של שתיית וויסקי מעושן טוב, טעמה עדין ומאוזן והעשן מורגש הרבה פחות בטעם. היא בעלת גוף בינוני ומרקם עשיר וקרמי.

הסיומת גורמת לתהות אם שתינו זה עתה וויסקי או בירה.

בירה מיוחדת המתאימה הן לחובבי וויסקי והן לחובבי בירות. חווית שתייה מובטחת!

אז בין אם אתם חובבי בירות או לא, אשמח לראות אתכם בתערוכה ולהרים כוסית לחיים!

 קישורים:
אתר התערוכה – Beers 2014
דף בירה הדיקטטור בפייסבוק – לחצו כאן

 

 

* גילוי נאות: הכותב הוא אחד הבעלים של המותג בירה הדיקטטור.

בירה חדשה נולדה לה בימים האחרונים: הדיקטטור.

בירה הדיקטטור

הבירה הראשונה מבית הדיקטטור היא מסוג פייל אייל (Pale Ale), מיוצרת במבשלת העם עפ"י מתכון מקורי ומשווקת ע"י סיטונאות בנימינה.

בירה הדיקטטורלאחר בישול שארך כשלוש שעות, תסיסה של כשבוע במיכלי הנירוסטה שבמבשלה ועוד כשלושה שבועות בבקבוקים, הודבקו התוויות וכל בקבוק קיבל מספור ידני של האצווה.

היצרנים מבטיחים סגנונות בירה נוספים בקרוב ומהדורות מיוחדות מעת לעת ובינתיים – הבקבוקים נחטפים מהמדפים והאצווה הראשונה עומדת להיגמר.

רשמי טעימה (אצווה מס. 1):

הבירה בעלת צבע צהוב כהה, צלולה ובעלת ראש קצף יציב ויפה שנשאר זמן מה.
ארומה כשותית של פירות הדר ואננס.
בטעם מורגשים כשותיות עדינה ומתיקות מאלטית קלה ועדינה בשילוב טעמים לימוניים קלילים. הגיזוז עדין.
הסיומת בינונית ויבשה, טעמי כשות ומאלט עדינים מורגשים בגרון ונשארים לזמן מה.

סה"כ בירה מאוד מאוזנת וקלה לשתייה.
עדינה מאוד ומותאמת לחיך הישראלי הממוצע.

 

ניתן להשיג החל מהיום בחנויות סיטונאות בנימינה בבנימינה ובקניון אם-הדרך, בסניפי ביר מרקט, בחנות Beer & Beyond ובקרוב במקומות נוספים.
דף הפייסבוק: facebook.com/DictatorBeer

תמונות: יותם ברא"ס.

BrewDog Logoלפני כמה ימים יצא לי להשתתף בטעימה של בירות מהמבשלה הסקוטית.  את רוב הבירות קניתי ישירות מאתר המבשלה ובעזרתו האדיבה של שחר הרץ התקבצו להם כמה חובבי בירה בביתו של דגן בר-אילן ממבשלת הדובים ולגמו להנאתם.

ברודוג (BrewDog), שנוסדה רק בשנת 2006 ע"י שני חברים צעירים עם חזון מטורף, ג'יימס וואט (James Watt) ומרטין דיקי (Martin Dickie), הצליחה מאז לגדול ולהיות המבשלה הכי גדולה בסקוטלנד שנמצאת בבעלות פרטית, הישג אדיר בתקופה מאוד קצרה.

מההתחלה החליטו שני הצעירים על קו שיווקי פרובוקטיבי ותקיף – ובשילוב הסלוגן "Beer for Punks" ובישול הרבה בירות לא סטנדרטיות במהדורות מוגבלות, קנו לעצמם חובבים רבים ברחבי הגלובוס שרק מחכים לשמוע מה הבירה הבאה שתבושל ומחסלים במהרה את כל הבירות המבושלות ע"י המבשלה.

giliotine-brewdog

אין ספק שהדבר שהגדילו בברודוג לעשות הוא, שמעבר לבירות טובות שניתן למצוא בעוד הרבה מבשלות, הם לקחו גם את הפן השיווקי צעד אחד קדימה ולא רק שהם לא פחדו מייצור פרובוקציות, הם השתמשו בהן בכדי לפרוץ. וזה קרה מהר.
אחת הפרסומות הידועות של המבשלה (מימין) מציגה בקבוק של ברודוג לבוש בכיסוי ראש שחור, עומד לצד גיליוטינה ועורף לבקבוקים של מותגים ידועים את הראש, כשהכיתוב "The Craft Beer Revolution" מתנוסס מעל. חד, חריף וקולע.

שני הצעירים לא נבהלו מההצלחה ומהפרסום וניצלו אותם בכדי לגדול.
לצד פתיחת שבעה ברים בבעלות המבשלה תוך פחות משנתיים, אשר מוזגים אך ורק את הבירות שלהם, הם החליטו בשנת 2011 שהגיע הזמן לגדול והכריזו על תוכנית השותפים "Equity for Punks". התוכנית מציעה לציבור רכישת מניות של המבשלה בכדי לגייס כסף להקמת מתחם בישול גדול בהרבה מזה שקיים היום, אשר מסוגל יהיה לייצר בשלב הראשוני בירה בכמות של 150,000 הקטו-ליטרס לשנה ועם אפשרות גדילה של עד 500,000 הקטו-ליטרס. עלות ההקמה הכוללת של המבשלה החדשה היא כ- 6,100,000 פאונד, והסכום אותו הצליחה המבשלה לגייס מתוכנית השותפים הוא כ- 2,000,000 פאונד. ניחשתם נכון – בתוך זמן קצר כל 90,000 המניות שהוקצו למכירה נחטפו ע"י השתיינים הנלהבים.

המתחם החדש עתיד לקום בחווה שנרכשה ע"י המבשלה מחוץ לעיר אברדין, בשטח כולל של כ- 8 דונם ותוך התחשבות רבה בערכי הסביבה.

שלט שמודיע על הקמת המבשלה החדשה

הבירה החזקה ביותר בעולם.
בסוף נובמבר 2009 הוציאה המבשלה את הבירה "Tactical Nuclear Penguin", אייס ביר בחוזק 32% אלכוהול, שנטען אז שהיא הבירה הכי חזקה בעולם.
אבל השיא לא החזיק מעמד הרבה זמן ותוך כחודש הוציאה מבשלת שורשבראו (נראה לי שמבטאים את זה ככה) הגרמנית בירה בחוזק 40%.

BrewDog - End of History Ice-Beerאנשי ברודוג לא התייאשו והוציאו בפברואר 2010 את "Sink The Bismarck". אייס ביר בחוזק 41%, בכדי להשיב אליהם את התואר הנחשק.
אבל הם לא הסתפקו בזה וביולי 2010 הוציאו את הבירה "The End of History", בחוזק 55% אלכוהול. הם טענו אז שהבירה הזו שברה לא רק את השיא של הבירה הכי חזקה, אלא גם את השיא של הבירה שנמכרה במחיר הגבוה ביותר, כש- 11 מתוך 12 הבקבוקים שהוצאו במהדורה המוגבלת, ואשר היו עטופים בפוחלצים של סנאים, נמכרו ב- 500 עד 700 פאונד כל אחד. (בתמונה משמאל)
לאירגונים נגד התעללות בבע"ח שזעקו נוכח המעטפת הלא-סטנדרטית של הבירה, ענו במבשלה שהפוחלצים הם של חיות שנדרסו וכבר מתו ושהם לא הרגו את החיות למטרה הזו. שיווק פרובוקטיבי כבר אמרנו?

אבל המלחמה לא נגמרה: באוקטובר 2011 הוציאה אותה מבשלה גרמנית שלקחה את התואר בפעם הקודמת, בירה נוספת בשם "שורשבוק 57" שהיא בעלת 57% אלכוהול ובכך קטפה את תואר הבירה החזקה בהיסטוריה בשנית.

נחכה להתפתחויות נוספות, אפשר להיות בטוחים שעוד לא נאמרה המילה האחרונה…

brewdog-beer for punksרשמי טעימה של חלק מהבירות שנטעמו:

BrewDog 77 Lager – לאגר 4.7%, ריח כשות מתקתק עדין ביותר, טעם מאלטי מאוד עדין, טיפה מתכתית. פיניש כשותי עדין ביותר.
BrewDog Trashy Blonde – אייל פירותי 4.1%, ריח כשותי מאוד, בעיקר מנגו (אמארילו). בפה ממש מורגש הכשות, גיזוז עדין מאוד נחמד על הלשון. טעם מאוד מריר/כשותי ופיניש ארוך מאוד מאוד.
BrewDog 5 A.M. Saint – אייל אדמדם 5%, מאוד מאוד כשותית בריח. מקבלים את הכשות לפנים (נראה לי בעיקר קסקייד ואמארילו). הריח גורם לך לצפות לבירה מאוד מרירה אבל בטעם הכשות עדינה מאוד ונעלמת די מהר. קצת מתקתקה, פיניש מריר קצר ועדין מאוד.
BrewDog Alice Porter – פורטר 6.2%, ריח מתקתק עדין, טעם מאוד פירותי שמזכיר קרנבריז וקרמל בשילוב טעמי שוקולד מריר חזקים מאוד, בפיניש מופיעה מרירות שנשארת די הרבה זמן.
BrewDog Hardcore IPA – אינדיה פייל אייל (IPA), חזקה יחסית – 9.2%, ריח כשות עדין של מנגו, מורגש שימוש בהרבה זני כשות, טעם מאוד כשותי, מתוק בשילוב מרירות שהולכת ומתעצמת בסוף וממשיכה לפיניש ארוך ומריר. איזון מדהים של מתיקות ומרירות. גוף מאוד מלא וסמיך המזכיר גוף של אייס-ביר.
Abstrakt AB:08 – בירת שמפניה חזקה 11.8%,בקבוק 1083/7902, ריח טיפה מעושן שמזכיר גבינת קממבר וארטישוק, גוף מלא, טיפה מוגז ומתוק מאוד. מרירות מגיעה בסוף ונשארת זמן רב. כבדה ומתוקה מאוד, האלכוהול לא כ"כ מורגש.
Brewdog Paradox Islay of Arran – סטאוט שיושנה שנה בחביות של וויסקי מהאי אראן, 10%, ריחות שוקולד וקפה, טעם מאוד חזק של קפה שמאפיל על טעמי מאלט ושוקולד מריר. סיומת ארוכה.
Brewdog Paradox Smokehead – סטאוט שיושנה שנה בחביות של וויסקי סמוקהאד מהאי איילה, 10%, ריח חזק מאוד של כבול, טעמי קפה ושוקולד חזקים מאוד, אפטר טייסט כבולי מאוד מורגש! מדהים כמה היישון בחביות מעניק את טעמי הוויסקי לבירה!
Brewdog Tactical Nuclear Penguin – אייס ביר 32%, ריח של חמוצים יפנים עם סויה, מאוד מתוק והאלכוהול מאוד מורגש, טעם מאוד חזק של קרמל, שוקולד. פיניש די קצר.

תמונה מהטעימה

ודבר אחרון – את הבירות עוד אי אפשר להשיג בארץ בגלל מחסור אדיר שלא מאפשר ייבוא שלהן מעבר לכמה מדינות באירופה, אבל אם ייזדמן לכם להגיע לאירופה – מומלץ לנסות. אפשר גם להזמין באינטרנט דרך אתר המבשלה אבל המשלוח מייקר מאוד את המחיר. בעתיד, כשהמבשלה החדשה תיפתח, בטוח שנתחיל למצוא את מגוון הבירות של ברודוג בארץ.

זהו להפעם, תודה על הקריאה, מקווה שנהנתם.

השעה 16:27. היכל נוקיה מתחיל להתמלא באנשים צמאים לקצת בירה קרירה – והייתה. הייתה הרבה כזאת!

המציגים בתערוכה היו כל יצרני הבירות המקומיות ויבואני הבירות הגדולות. כמובן שאת העניין, כמו כל שנה בתערוכה, ריכזו היצרנים המקומיים (בירות הבוטיק) – כי זו הפכה לבמה המרכזית שלהם מדי שנה ולהזדמנות להראות את תוצרתם ולהרשים את הקהל המקצועי מהתחום (ביום הראשון של התערוכה) ואת הקהל הרחב (ביום השני).

מעבר לדוכנים של בירות היו גם כמה דוכנים נוספים של מוצרים הקשורים לבירות, כמו דוכן מרצ'נדייז של Beer & Beyond, דוכן חומרי גלם של Best Maltz הגרמנית, דוכן מתקני מזיגה ועוד דוכן מצחיק של גאדג'ט – כיסוי לאייפון שהוא גם פותחן בירה…

ספר מותגי הבירה בישראל 2011
ספר מותגי הבירה בישראל 2011

אז מעבר לבירות, כמו שאמרתי, לא היה הרבה אבל בכל זאת משהו קטן – הספר מותגי הבירה בישראל 2011, של שחר הרץ – ספר שלפי דעתי הוא חובה לכל חובב בירה, מרכז את כל מותגי הבירה שאפשר להשיג בארץ, מיובאים ומקומיים – ולמרות שכבר ישנם כמה עידכונים ושינויים, במחיר הסימלי שלו הוא באמת מומלץ. מקווה שתצא בקרוב מהדורת 2012 עדכנית…
ו… נעבור לבירה!
הנה כמה בירות בוטיק ישראליות שלפי דעתי ראויות לציון:

נתחיל מהאחת והיחידה, סלרה סמוקד סטאוט (Salara Smoked Stout) – כל פעם מחדש תענוג לשתות את הבירה הזו, הסטאוט הטובה ביותר שקיימת על המדפים בארץ, מאוזנת להפליא. טעמי הקפה והשוקולד המריר משתלבים עם טעמי העשן העדינים. פשוט בירה מדהימה!
ראוי לציין גם את הדארק ביטר של סלרה, עוד בירה טובה ממבשלה נהדרת!

רק חבל שאי אפשר להשיג אותן ביותר מקומות בארץ… אבל הן בהחלט שוות נסיעה לקיבוץ גניגר!

אלכסנדר גרין – בירה בסגנון IPA הכי טובה ששתיתי בארץ, פשוט הדוגמא המוצלחת לאיך צריך להשתמש בכשות – שילוב מדהים בין הביטרינג לארומה שהצמח הזה מסוגל לספק לבירה! פירותית ומרירה בדיוק במידה הנכונה.

פאבו טריפל – בירה חורפית כבדה וחזקה (9% אלכוהול) עם ניחוחות כשות מדהימים. לא מתאימה לכל אחד בגלל אחוז האלכוהול הגבוה.

בעליית הגגצמד האחים רוזנבלט מהבלוג "בעליית הגג" הציגו בחלק של המבשלות הביתיות את תוצרתם וכמו תמיד, הפתיעו במקוריות (ספק ניסויים) שלהם. טעמתי שתיים מהבירות שלהם ונהנתי מאוד.
הראשונה – בירת מרווה, שהיא ניסיון (מוצלח, הייתי אומר) להחליף חלק מכמות הכשות בבישול הבירה בצמח המרווה. המרירות בבירה מתקבלת גם מהצמח – מעניין וטעים!
השנייה – נסיון לשחזר בירה של מבשלת טרומן ממתכון משנת 1883, שהוא בעצם אחת ה- IPA הראשונות שיוצרו ובאמת ממחיש את השינויים שחלו על הסיגנון עם השנים וההבדלים בין ה IPA האמריקאיות לאנגליות. נסיון מעניין והבירה ממש מוצלחת לטעמי. מתוקה יותר מ IPA שאנחנו רגילים לשתות ובעלת טעמים פירותיים מודגשים מאוד.

מבשלת העץ הבודדהמבשלה הציגה שתי בירות, המעניינת מבינהן היא בירת התמר והרימון אשר מותססת בשלושה שלבים, הראשון היא תסיסה בתוספת סילאן, השני היא תסיסה בתוספת מיץ רימון ובשלב השלישי הבירה מותססת באופן סופי בכדי לאזן את כל הטעמים יחד. יש לה טעם שונה וייחודי מרוב הבירות המוכרות והיא מעניינת מאוד.

אייסיס IPA – מבין מבחר הבירות של אייסיס (Isis) הכי התחברתי ל- IPA, בירה מרירה וטובה.

מבשלת הגליל, פמפקין אייל – בירה סתוית עונתית שבושלה במיוחד לתערוכה, מתוקה כמו עוגה ומתובלת מאוד.

ג'קס ווינטר אייל, מבשלת שפירא– בירה שהושקה בתערוכה ואשר יושנה עם שבבי עץ שהושרו קודם לכן בוויסקי ג'ק דניאל'ס. הייתי יכול להישבע שהרגשתי את הוויסקי אבל נראה לי שזה בגלל שאמרו לי קודם לכן איך הבירה מיוצרת… בלי שום קשר הבירה בעלת גוף כבד ובעלת טעמים מאוד מיוחדים, הוויסקי קצת מורגש למרות שקשה לייחס את הטעם הזה ישירות לוויסקי. ללא ספק הדבר הכי מעניין שטעמתי בתערוכה כחובב וויסקי.

מבשלת לול – מבשלה ביתית שהציגה דוכן במתחם המבשלות הביתיות בתערוכה. שתי בירות נמזגו: סטאוט, שהיתה מצויינת לדעתי, עם ניחוחות קרמל ובירת חיטה מתובלת בפילפל המעקצץ טיפה את הלשון. בהחלט ראויה לציון!

תערוכת Beers 2012

סלרה, פאבו, שפירא. תערוכת Beers 2012

הייתה תערוכה מצויינת, המשך מצויין למסורת ואירוע נחמד לחובבי הבירה בארץ.

להתראות בשנה הבאה.

יש טענה שאני מאוד מאמין בה שאומרת שהשיווק מוכר. גם מוצר פחות טוב, אם יעשו עליו עבודה שיווקית טובה, יימכור יותר טוב ממוצר הרבה יותר טוב ממנו.
אין מה לעשות – שיווק הוא חלק בלתי נפרד מהצלחה עיסקית.

אבל – השיווק, או יהיו כאלו שיגידו – שטיפת המוח, מונעים מרובנו את הזכות להכיר דברים חדשים, להתנסות ולחוות דעות ביקורתיות על מה שאנחנו טועמים.

כל מי שעבד אי פעם בבר מכיר את הסיטואציה של לקוחות חדשים שמתיישבים על הבר, "ערב טוב" אתה אומר בנימוס ומניח ליידם שלושה תפריטים. לא עוברת שנייה ו- "שלושה חצי גולדסטאר", אתה שומע מבחור עם חיוך מרוצה שיודע מה הוא אוהב.
יש ברמנים שיתחילו לנסות לשכנע אותו להזמין משהו אחר, חדש, להתנסות במשהו שונה. אהבת – הרווחת משקה, לא אהבת – הרווחת ידע. עכשיו אתה יודע שאתה לא אוהב. אבל רוב הברמנים פשוט יביאו לו את הגולדסטאר שלו, הוא יהיה מרוצה והם – יעשו את הטיפ שלהם.

יושבים על הבר

אנשים כאלו ייקנו תמיד את הבירה שמוצעת להם על מסכי הטלויזיה, המוצרים של תאגידי הענק, שלרוב הם בנאליים וחסרי כל עניין – פשוטים ורגילים (בלי להזכיר מותגים).
אבל יש לעולם הרבה מה להציע מעבר לזה – מגוון משקאות שכל עוד התפיסה הזו לא תשתנה הם יישארו נחלתם של משוגעים לדבר, אנשים שטיילו וטעמו דברים חדשים או אנשים סקרנים מטבעם שפשוט יזמינו את מה שהם לא מכירים.
את הבירות המיוחדות, הוויסקים שלא בבעלותם של התאגידים הגדולים ומשקאות נוספים טובים ומעניינים, הם לא ייזכו להכיר. וחבל.

אז בתור המלצה, הנה שני מותגי וויסקי ובירה אחת שמיובאים לארץ ולדעתי שווים טעימה:

Glengoyne 10
Glengoyne 10

גלנגוין 10 Glengoyne
מזקקת גלנגוין ממוקמת בעיר דאמגוין שבהיילנדס הסקוטיים, לא רחוק מגלזגו ופועלת משנת 1833 ללא הפסקות. משנת 2003 היא בבעלות משפחת איאן-מקלאוד.
המזקקה ייחודית בכך שאת הוויסקי היא מזקקת בהיילנדס, מה שהופך את הוויסקי להיילנד-וויסקי, אבל את היישון שלו היא עושה בלואו-לנדס. זה בגלל שהמזקקה יושבת בדיוק על כביש A81, שהוא הגבול בין שני האיזורים. המזקקה נמצאת מצידו האחד של הכביש, בהיילנדס ומחסני יישון החביות נמצאים מצידו האחר, בלואו-לנדס.
שלא כמו רבות מהמזקקות בסקוטלנד, בגלנגוין לא משתמשים בכבול והזיקוק שלהם מבוצע בתהליך איטי מאוד. כמו-כן רוב החביות שבשימוש במזקקה הן חביות שרי. שלושת גורמים אלה יוצרים וויסקי מתקתק ועדין מורכב מאוד ומעניין.

רשמי טעימה:
ריח: מתקתק מאוד, ריחות יוד טופי ווניל עדינים ביותר מורגשים.
טעם: טעמי הדגנים בולטים, מתיקות שרי וטעמי וניל מורגשים. וויסקי ועדין שמנוני מאוד.
פיניש: ארוך בצורה מדהימה, טעמי העץ והדגנים בולטים ונשארים לאורך זמן.
כללי: וויסקי מעניין ומורכב מאוד, שילוב של עדינות עם עקיצות עדינות נעימות ביותר. טעמים וריחות של עץ, דגנים ומתיקות משתלבים בצורה נהדרת.

 

Ardbeg Blasda
Ardbeg Blasda

ארדבג בלסדה Ardbeg Blasda
שלא כמו רוב הגרסאות של מזקקת ארדבג, הוויסקי הזה, שמהווה את הגירסא העדינה (מבחינת רמת העשן כמובן) של המזקקה, עדין במיוחד, בעל צבע בהיר מאוד וכמעט שאינו בעל גוף בהשוואה לגרסאות האחרות.
בהחלט מהווה אפשרות לאנשים שעשן קשה להם אבל בכל זאת מתעניינים ורוצים לטעום ולהבין מה זה, אולי גם כ"שלב ראשוני" לוויסקים מעושנים.

רשמי טעימה:
ריח: עשן עדין ביותר מלווה בריחות לימוניים. נגיעות גומי. קצת עוקץ.
טעם: טיפה טעמי דגנים, שילוב מושלם של עשן עם נגיעות לימון.
פיניש: יחסית ארוך, העשן והצמיגות נשארים. יובש ממלא את חלל הפה.
כללי: לפי דעתי הצלחה. וויסקי מעניין, לא מורכב מדי, מעושן בדיוק ברמה שגם מי שלא אוהב עשן עוד יכול להיתחבר אליו ולאהוב אותו.

 

Kwak Beer

הכוס המיוחדת של קוואק

בירה קוואק Kwak
בירה בלגית חזקה (8% אלכוהול), מתקתקה ומאוזנת להפליא. בעלת טעמים פירותיים, גם האלכוהול הגבוה מורגש במקצת.
הסיפור של הבירה, שהיא מאוד טובה וטעימה בעצמה, הוא דווקא הכוס המיוחדת שבה היא מוגשת, בעלת מתקן עץ שנועד במקור בכדי לאפשר לדוורים אשר לא היו מורשים לרדת מהכרכרה במהלך עבודתם, להניח בה את הכוס במהלך העבודה ולהנות מהבירה.
בירה שבהחלט מהווה חוויה, לפחות בפעם הראשונה שמזמינים אותה, משתלבת מצויין עם מנות בשר וכדירות למיניהן.

 

 

 

זהו זה – מקווה שבפעם הבאה שתלכו לבר, לא תזמינו את הדבר הראשון שעולה לנו לראש, זה שחפרו לנו עליו הכי הרבה בפרסומות. תבקשו תפריט, תסתכלו ותתעניינו – הרבה משקאות טובים ומעניינים מחכים ללגימה. לחיים!

גם הקור הגרמני לא מנע ממני להגיע לתערוכת הבירה הגדולה והחשובה בעולם.
נחיתה בפראג ומשם הדרך לנירנברג קצרה. כמה קילומטרים לפני ההגעה כבר אפשר ליראות את שלטי ההכוונה בכבישים.
על הגרמנים כבר נאמר הרבה וממש לא צריך להוסיף על הסדר, האירגון והיעילות שלהם, שהם ברמות שלא רואים בארץ.

תערוכת BRAU 2011

התערוכה עצמה מציעה מידע רב ומציגה חידושים וטכנולוגיות לכל חובבי, מבשלי ועסקני הבירה באשר הם, החל משתייני המשקה, דרך מבשלים ביתיים ועד לאנשי המקצוע של המבשלות הגדולות ביותר.
היא מחולקת לאיזורים לפי התחומים השונים – פתרונות אריזה, ציוד למבשלות קטנות, ציוד כבד למבשלות הגדולות, מכונות ביקבוק, בקרת איכות והדבקת תוויות, איזור לחומרי הגלם השונים, מתקני מזיגה, ציוד נלווה כמו תחתיות וכוסות, מרצ׳נדייז, אולמי הרצאות ועוד ועוד…
ממש גן עדן לחובבי בירה!

מפת התערוכה - BRAU 2011

מפת התערוכה

קצת קשה להעביר תערוכה כל כך גדולה בכמה מילים ובאמת שצריך להיות שם כדי להבין, אבל בכל זאת – כמה רשמים קטנים שלי, גם מנקודת מבט של חובב וויסקי.

ציוד למבשלות קטנות
לא הרבה יצרני מבשלות מיובאים לארץ באופן סדיר או מיוצגים ע״י גורמים שונים בארץ ולכן – מומלץ מאוד למי שמתכנן להיכנס לתחום להגיע לתערוכה, לבדוק ולהתרשם. יש מערכות בישול שלא מיובאות לארץ והמחירים שלהן ישירות מהחברה, ללא דמי תיווך, יהיו הרבה יותר זולים. בתחום הלא-קל הזה, הוזלת עלויות זה עניין חשוב.

מתקני מזיגה
חביות לעולם לא היו נגישות כ״כ לקהל הביתי. יש מתקני מזיגה קומפקטיים וזולים שבהחלט יכולים לספק את החוויה של שתיית בירה מחבית בבית, באירוע פרטי או עם החבר׳ה.
שלל הפתרונות גדול ומגוון וכך גם קשת המחירים.
חלק מהחברות מיובאות לארץ באופן סדיר.

BrewDog's Sink The Bismarck
BrewDog's Sink The Bismarck

מבשלת ברודוג – BrewDog Brewery
בביתן של Munton's Malt מזגו ממגוון הבירות והוויסקים המיוצרים מהלתת שלהם. בין היתר גם כמה בירות של מבשלת ברודוג הסקוטית שהפכו לשם דבר בכל מה שנוגע לשיווק יצירתי ומופרע.
בין מגוון הבירות שלהם, היה גם בקבוק אחד ויחיד של האייס ביר שהם הוציאו במהדורה מוגבלת, !Sink The Bismarck שמה.
בירה (או יותר נכון – ספיריט, או וויסקי) בעלת 41% אלכוהול שמיוצרת בשיטת אייסינג, שבניגוד לזיקוק ע״י חום, בשיטה הזו מופרד האלכוהול מהתירוש ע״י הקפאה.
הבירה הזו מדהימה! – מתקתקה ומלתית עד כדי כך שהרבה יותר קל לשתות אותה מאשר וויסקי בעל אחוזי אלכוהול דומים.
כששאלתי את הברמן אם הוא יודע איך בדיוק עשו אותה, הוא הצביע לי על בחור נחמד בעל שיער ארוך. אחד הבעלים של המבשלה. ניגשתי אליו לשיחה קצרה ואני מבטיח לנסות להכין את הגרסה שלי לאייס ביר.
באותו ערב גם יצא לנו לשבת איתו בפאב בנירנברג. בחור נחמד.
המבשלה עצמה הרבה יותר מעניינת מהבירות שלה, אם כי הן טובות. מקווה לראות בעתיד ייבוא סדיר שלהם לארץ.

דודי זיקוק בנפחים בינוניים
להפתעתי בתערוכה היו גם שתי חברות שהציגו דודים לזיקוק של שלל המשקאות האלכוהוליים.
היו שם גם דודי זיקוק רציף וגם דודים בשיטה המסורתית.
בדקתי מחירים ובאמת שהם לא כ״כ בשמיים, גורמים לחלום שלי להתקרב עוד קצת…

זהו. היה טוב! אני מקווה להגיע לתערוכה בשנה הבאה לא כמבשל ביתי אלא בסטטוס אחר…