הארכיון של אפריל, 2012

Aberfeldy logoקרוב מאוד לעיירה פיטלוצ'רי, שם העברתי את הלילה, נמצאת העיר אברפלדי (Aberfeldy) שבה מזקקה בעלת אותו שם והמאלט שלהם הוא הלב של הבלנד דיווארס (Dewar's). מזקקת אברפלדי הייתה אחת מארבע מזקקות שנמכרו בשנת 1998 ע"י תאגיד דיאג'יו הענקי לחברת John Dewar & Sons, שהיא בבעלות תאגיד בקרדי.

שינוי הבעלות עשתה רק טוב למרכז המבקרים של המזקקה, שהפך ל- "עולם הוויסקי של דיווארס" (Dewar's World of Whisky), מרכז מבקרי חדש ומושקע שנפתח בשנת 2000 בחלל שפעם היה ריצפת הליתות של המזקקה.
בתחילת הסיור נכנסים לאודיטוריום מרשים ביותר וצופים בסרט אודות משפחת Dewar ואז עוברים למוזיאון מושקע מאוד שבו היסטוריה על המשפחה ועל המותג, דוגמא לחדר העירבוב של המאסטר בלנדר הראשון של המזקקה ושולחן מאוד נחמד של המחשת ריחות שונים שקיימים בוויסקי. לוחצים על כפתור ומריחים – ואז מנסים לנחש איזה ריח זה ומגלים את התשובה הנכונה. מאוד מרשים ומושקע.
DSCN0698בסוף הסיור מקבלים טעימה אחת לבחירה (מבין דיווארס הרגיל, דיווארס 12 או אברפלדי 12) ויש אפשרות להוסיף כמה פאונד על טעימה ישירות מחבית שנמצאת במרכז המבקרים שבה מתיישן לו וויסקי בעל 55% אלכוהול שזוקק בשנת 1983, מה שהופך אותו לבן 29 שנה, מכובד ביותר. כמובן שהלכתי על זה!

בהמשך הסיור נכנסים למזקקה עצמה לסיור די רגיל שעובר בכל השלבים: גריסת הלתת, מיכלי בישול המאש, מיכלי התסיסה ולבסוף דודי הזיקוק.
אחר-כך ממשיכים למה שהיה פעם מחסן החביות, שגם אותו שיפצו והפכו להיכל מאוד מרשים ויפה שממחיש איך המחסנים האלו היו נראים.
DSCN0703ביציאה עומד לו המשקל שעליו היו מעלים את החביות לשקילה לפני מעבר לשלב הביקבוק וליידו ניצב לו הדלפק של פקידי המכס שהיו רושמים כל מיליליטר של אלכוהול בכדי שישולמו המיסים עבורו. היום, כיאה לתאגיד גדול, הם כבר שולחים את החביות ליישון, עירבוב וביקבוק בגלזגו, בכדי להעמיס אותם ישר על משאיות בתום הביקבוק ולשלוח לרחבי הגלובוס. הרבה פחות לוגיסטיקה, קצת פוגע בקסם – אבל בעולם שבו בעיקר הכסף מדבר, הרומנטיקה נפגמת לפעמים.

בהחלט ביקור מרשים, שווה קפיצה!

DSCN0705 DSCN0693 DSCN0700

ישר אחרי מרכז המבקרים ממשיכים בנסיעה מערבה על כביש A827 ונכנסים לתוך העיר אברפלדי. עיר קטנה ונחמדה, עם נחל יפה שחוצה אותה ואפשר לעצור באחד מבתי הקפה או לטייל קצת בעיר ולספוג אווירה.

מכאן – מערבה לעיר אובן (Oban), שבה שוכנת מזקקה בעלת שם זהה. אחת המזקקות שאת הוויסקים שלה אני הכי אוהב ואחת הראשונות שביקבקה את הוויסקים שלה כסינגל מאלטים בסקוטלנד, כבר החל משנת 1880.

הדרך מלאה במרחבים ירוקים פתוחים לרווחה, נהרות ואגמים מדהימים וכל 20 דקות בערך עצרתי בצד לצלם כי ממש לא יכולתי לעצור את עצמי. נראה כאילו מפרצי החנייה שנמצאים כל בערך קילומטר נועדו בדיוק בשביל זה.
קצת לפני ההגעה לאובן נמצאת עיר שנקראת טינדרום (Tyndrum) שיש בה תחנת דלק, מסעדה וחנות מזכרות לתיירים. החנות מלאה בהמון שטויות שאפשר להוציא עליהם ים כסף ואז להתחרט על זה ברגע שמגיעים הביתה, אבל יש בה גם מחלקת וויסקי ענקית עם מבחר מרשים ביותר של בקבוקים, גם כאלו מאוד נדירים. שווה עצירה גם אם לא בשביל לקנות.

העיר אובן היא עיר נמל צבעונית ונחמדה, יש בה טיילת לאורך הים והשקיעה מבעד לאוקיינוס ולאיים שנמצאים מול העיר מאוד יפה. גם מסעדות, ברים וחנויות שונות יש בלי סוף ואין בעיה למצוא כל מה שצריך.

DSCN0756 DSCN0778 DSCN0782

Oban Logoמזקקת אובן ממוקמת בדיוק במרכז העיר, ממש מול המזח המרכזי ובניגוד לרוב המזקקות בסקוטלנד אי אפשר לזהות אותה לפי הפגודה המפורסמת כי אין לה אחת כזו. היא בבעלות תאגיד דיאג'יו והוויסקים שלה לא מיובאים לארץ באופן סדיר לצערי, כי הם פשוט טובים.
הסיור עצמו במזקקה די בנאלי ומשעמם. אם כבר הייתם בכמה מזקקות אז בהחלט אפשר לוותר עליו כי לא רואים או לומדים שם שום דבר מיוחד ושונה.

DSCN0790 oban stills

יום אחד באובן, ודרומה – לקמפבלטאון (Campbeltown).

הדרך לקמפבלטאון עוברת לאורך האוקיינוס ומציעה נופים מרשימים ביותר. ביום טוב אפשר לראות לצד הדרך את האי איילה באופק. בדרך אפשר לעצור בכמה חופים. המים קפואים! ניסיתי…
עצירה אחת מומלצת בדרך מאובן לקמפבלטאון היא בעיר הקטנה טרברט (Terbert) שיש בה מזח יפה ומרינה נחמדה ומבחר בתי קפה למנוחה קצרה.

IMG_1941

קמפבלטאון היא עיר קטנה עם רחוב ראשי אחד וגם בה יש נמל יפה וטיילת לאורכו. בעיר נשארו רק שלוש מזקקות פעילות (ספרינגבנק, גלן סקוטיה וגלנגייל), מרשים אמנם לעיר בסדר גודל שלה, אבל עלוב לעומת 32 מזקקות שהיו בעיר בסביבות שנת 1880, מה שהעניק לה את ההגדרה "בירת הוויסקי של סקוטלנד". המיקום על הים בצד המערבי של סקוטלנד והאפשרות לשלוח בספינות את התוצרת לארצות המערב, הביאו להקמת מזקקות רבות בעיר בימים ההם. עם הזמן, הריחוק מהמרכז התעשייתי והתעסוקתי של סקוטלנד גרם לקשיים כלכליים והביא לסגירת רוב המזקקות. עם זאת, קמפבלטאון עדיין מוגדרת כאזור נפרד מבחינת ההגדרות של איגוד הוויסקי הסקוטי, זכר לימים ההם.

שני מקומות מומלצים בעיר לחובבי הוויסקי:
Ardshiel Hotel Barמלון ארדשיל (Ardshiel Hotel) – מקום שהוא חובה לכל חובב וויסקי! המלון הקטן והצנוע, עם המסעדה והבר בקומה הראשונה, מחזיק 468 (ספרתי!) בקבוקי וויסקי שונים על המדפים ועוד כ- 500 בקבוקים שאין להם מקום על המדפים מאחור, ובנוסף לזה עוד אוסף בלתי נתפס של בקבוקי וויסקי נדירים.
אני הייתי שם ארבע פעמים וכל פעם הזמנתי בין שלוש לארבע מנות וויסקי. המבחר אומנם מקשה על הבחירה אבל זה שווה את זה!
גם המסעדה שלהם חביבה והמחירים שם לא בשמיים.

The Whisky Shop – חנות הוויסקי של המבקבק העצמאי Cadenhead. נמצאת ברחוב הראשי ופשוט אי אפשר לפספס אותה. מציעה מבחר גדול מאוד של ביקבוקים של כל המזקקות בסקוטלנד במחירים מצחיקים. שווה ביקור – אני יצאתי עם שני בקבוקים.
בנוסף – החנות צמודה לחדר הטעימות של של מזקקת ספרינגבנק ומשם מתחילים כל הסיורים במזקקה.

בעיר התמקמתי בבית הארחה שסידרו לי ממזקקת ספרינגבנק (Springbank) לקראת חוויה שאני מצפה לה הרבה זמן – שבוע של למידה ועבודה במזקקה במסגרת הוויסקי-סקול שלה. רשמים על זה – בהמשך.

קמתי מוקדם בבוקר כדי לקחת את הרכב השכור ולברוח כמה שיותר מהר מהעיר הגדולה.

DSCN0684ברגע שיוצאים מהעיר הכל נהיה הרבה יותר שקט ושלו והנסיעה בצד שמאל לא מסובכת ומתרגלים אליה מהר מאוד. פשוט צריך לחשוב הכל הפוך… וכמובן לא לשתות יותר מדי במזקקות (חשוב!)
המרחבים הירוקים של דרום ההיילנדס פשוט בלתי נתפסים, כמות הכבשים הרועות עצומה והנופים עוצרי נשימה, פשוט להרגיש את החופש.

Glengoyne Logoכחצי שעה נסיעה לכיוון צפון מערב, שכללה בתוכה כמה עצירות בכדי להשקיף על הנוף, ומזקקת גלנגוין (Glengoyne) מופיעה לה ממש לפני הכניסה לעיר דאמגוין (Dumgoyne), בצידו האחד של כביש A81 נמצאים ההאנגרים שמשמשים לאיחסון החביות ומצידו השני המזקקה. זה גם הכביש שמהווה את הגבול בין הלואולנדס להיילנדס, מה שיוצר בעיית הזדהות קלה בקרב אנשי המזקקה למרות שהם מגדירים את עצמם כוויסקי היילנדס. על המזקקה רשמתי קצת בפוסט הזה.
המזקקה עצמה נמצאת על גבעה נחמדה וירוקה ואת המים שלה היא לוקחת ממפל שנמצא בקצה המזקקה שממשיך לנחל שחוצה את שטח המזקקה.
הסיור מתחיל בסרטון קצר על ההיסטוריה, כוסית של גלנגוין 10 ויציאה למרפסת עץ המשקיפה על אגם קטן ועל מפל המים.
בגדול – הסיור לא יותר מדי מושקע, קצר מאוד והכי מעצבן זה שאסור לצלם במהלכו.
חנות המזכרות והוויסקי נחמדה ומעוצבת להפליא ולא יותר מדי יקרה ומקבלים גם קופון הנחה של 5 פאונד לרכישת בקבוקים כשמשלמים על הסיור.

DSCN0611 DSCN0622 DSCN0624

ממזקקת גלנגוין המשכתי לנסיעה יחסית ארוכה, של בערך שעתיים, למזקקת אדראדור (Edradour). הנסיעה ממש התארכה כי חלק מהדרך נחסם והייתי צריך לעשות עיקוף די גדול, אבל הנופים – כבר אמרתי?

Edradour Logoמזקקת אדראדור נמצאת ליד העיר פיטלוצ'רי (Pitlochry) ונחשבת למזקקה המסחרית הקטנה ביותר בסקוטלנד עם נפח ייצור של 96,000 ליטר אלכוהול בשנה, שהם כ- 12 חביות בשבוע. למעשה, המזקקה מייצרת בשנה מה שמזקקה ממוצעת באזור הספייסייד מייצרת בשבוע. שני הדודים שבמזקקה הם בגודל הכי קטן שמותר על פי החוק בסקוטלנד בכדי לקבל רישיון זיקוק ולכן הם נחשבים בוודאות למזקקה הקטנה ביותר.
הביקור בה הוא הכי מושקע מבין שלושת המזקקות שהייתי בהן עד עכשיו.
קודם כל – אין ניסיונות טיוח ורצון להיראות טוב בעיני התיירים. אתה נכנס למזקקה וממש מפריע לעובדים במהלך עבודתם, כל שנייה עובר טרקטור עם חביות שמצריך מכולם לרדת לשולי הכביש והם מכניסים אותך בכיף לכל החלקים במזקקה.
המזקקה עצמה קטנה ומסורתית והיא מאפשרת הבנה ממש טובה על כל תהליך ייצור הוויסקי ולא פחות חשוב – היא מדהימה ביופיה ונמצאת באיזור מדהים!
חנות המזכרות מציעה בעיקר בקבוקים מהמגוון העצום של אדראדור, באלחין (Ballechin) – שהוא המאלט המעושן של המזקקה ועוד הרבה מאוד בקבוקים מהמגוון של חברת הביקבוק העצמאי סיינטורי וינטאג' (Signatory Vintage), שהיא גם בבעלות אותו בעלים.

DSCN0631 DSCN0648 DSCN0670 DSCN0652 DSCN0649

את הלילה העברתי במלון  Moulin Hotel שהוא מלון ששייך למבשלת בירה בעלת אותו שם (Moulin Brewery), ממש לייד העיר פיטלוצ'רי.
במלון יש גם פאב נחמד ומסעדה והחדרים בו ממש נחמדים. מומלץ לשתות את הבירות שהם מבשלים במקום, הן נמזגות בפאב ממשאבות אייל מסורתיות והן לא רעות בכלל.

זהו להיום – מחר מצפה לי יום ארוך עם נסיעה ארוכה מאוד…

הכל כבר נאמר על סקוטלנד – הנופים, האנשים, האוירה וכמובן הוויסקי. אבל אי-אפשר להבין למה באמת מתכוונים עד שמגיעים למדינה המדהימה הזו. ועוד לא ראיתי שום דבר…

עוד לפני הנחיתה הספקתי להצטייד בבקבוק אחד לטיול, לפרוייג PX Cask, שקניתי בחנות הוויסקי הענקית בדיוטי פרי בלונדון. המבחר שם עצום ובאמת שאי אפשר להחליט מה לקנות אז בחרתי בקבוק שלא יצא לי עוד לטעום וקיבלתי המלצות טובות לגביו.

Auchentoshan Logoלגלזגו הקצבתי בדיוק יום אחד, בגלל שחוץ משופינג ומוזיאונים אין יותר מדי מה לעשות בה ובעיקר בגלל שמקומות הקשורים לוויסקי אין בה הרבה בכלל.
רוב היום הלך לי על ביקור במזקקת אוחנטושן (Auchentoshan), ששוכנת בעיירה נחמדה העונה לשם קליידבנק (Clydebank) ונמצאת ממש מחוץ לגלזגו. המזקקה היא בין היחידות בסקוטלנד שמזקקת את הוויסקי שלה שלוש פעמים, כמו שנהוג באירלנד, והיא בבעלות תאגיד מוריסון-בואמור ששייך לחברת סאנטורי היפנית.

יש אפשרות לכמה סוגי ביקורים במזקקה כשהפשוט ביותר מציע סיור מקיף הכולל הסברים על כל שלבי ייצור הוויסקי ובסוף גם טעימה של אוחנטושן 12 וביקור בחנות המזכרות. לא ארוך מדי (כשעה) ולא יותר מדי מושקע.
האפשרויות הנוספות דורשות תיאום מראש וכוללות סיור אישי למינימום 3 אנשים, סיור נוסף שכולל יותר טעימות וויסקי, סיור שכולל הדרכה על עירבוב חביות וביקור בחדר העירבוב של המזקקה ועוד אפשרות לסיור (מאוד יקר) אחרי שעות הפתיחה (?!).
לסיכום – אם יש לכם משהו יותר טוב לעשות בגלזגו אז בהחלט אפשר לוותר על הביקור הזה.

DSCN0571 DSCN0603 DSCN0586 DSCN0598 DSCN0602

חוץ ממזקקת אוחנטושן יש גם את מזקקת גלנגוין (Glengoyne) ששוכנת כחצי שעה נסיעה מגלזגו. אפשר לבקר בה במסגרת סיורים מאורגנים שיוצאים מהעיר.
חנות וויסקי מומלצת במרכז גלזגו היא Global Whisky Shop שנמצאת ברחוב West Nile 10-14a. החנות קטנה מאוד אבל המבחר בה מרשים. הם גם עורכים ערבי טעימות ואירועי וויסקי נוספים – אפשר להתרשם באתר החנות.
קניתי אצלם בקבוק של מזקקה קטנה ולא מסחרית מהאי איילה בשם The Hoebeg, שבוקבק ע"י המבקבק העצמאי Robert Graham. בנוסף טעמתי מהבלנד של החנות, שהוא בעצם "חבית חיה" (Living Cask) – וויסקי שנמזג מחבית עץ אלון, כשכל פעם שהחבית מגיעה לחצי, ממלאים בה וויסקי נוסף, כל פעם וויסקי שונה. התוצאה היא שכל בקבוק שנוצר מהחבית שונה מהבקבוק הקודם לו בגלל הוויסקים שנוספו ובגלל הזמן שעבר כשהוויסקי בחבית, אבל עדיין ישנה איזו המשכיות והוויסקי שנותר בחבית שומר במקצת על הטעמים של הבקבוקים שיצאו עד כה (הדבר דומה לשיטת הסולרה ביינות שרי). הבלנד אפילו הופיע בתנ"ך הוויסקי של ג'ים מארי (Jim Murray's Whisky Bible) וקיבל שם ציון 96(!).

פאבים ומקומות בילוי יש כאן בלי סוף. אני בחרתי באופצייה של לצאת לפאב הכי קרוב למלון לשתות איזה דרינק וללכת לישון, אבל למי שבעניין – אין בעיה של חוסר במקומות לצאת אליהם.

זהו, עבר רק יום אחד ולפני עוד שבועיים של טיול ברחבי מדינת הוויסקי. מבטיח לעדכן.

רשמי טעימה של שני הוויסקים שקניתי:
Laphroaig PX Caskלפרוייג PX Cask – וויסקי מהמזקקה מהאי איילה הידועה בטעמי הכבול הכבדים של הוויסקים שלה, יושן 10 שנים בחביות אקס-בורבון לפני שהעבירו אותו לעוד יישון נוסף בחביות רבע-גודל (Quarter Cask) מסורתיות מהמאה ה- 19 ואז ליישון נוסף, או ליתר דיוק – פיניש, בחביות ששכן בהן לפני כן יין שרי פדרו חימנז (PX, Pedro Ximenez). בוקבק בחוזק 48% אלכוהול.
ריח: כיאה ללפרוייג, ריח כבול מאוד חזק ודומיננטי אך עם זאת מעודן ע"י מתיקות קרמלית, מרשמלו ליקריץ ואגוזים.
טעם: גוף בינוני, טעמי כבול חזקים מאוד מחממים את הגרון, הוספת מים פותחת את הטעמים ומציפה טעמי שרי מתוקים.
פיניש: ארוך מאוד, הכבול מאוד מייבש את הגרון ונשאר זמן רב. משאיר צריבה קלה ונעימה על החלק האחורי של הלשון. כללי: מאוד מומלץ לחובבי העשן. וויסקי מאוד מורכב ומלא בטעמים. שילוב מצויין של עשן כבולי ומתיקות שרי.

The HoebegThe Hoebeg Single Islay Malt – של המבקבק העצמאי רוברט גרהאם. 40% אלכוהול.
מסתבר שיש עוד כמה מזקקות קטנות ולא מסחריות על האי איילה חוץ מהשמונה המוכרות והאהובות.
ריח: ריח כבולי עדין ונחמד. ריחות עץ אלון מבצבצים.
טעם: עשן כבולי עדין משולב עם טעם מתוק של דבש או סוכר חום.
פיניש: נעלם מאוד מהר. אחרי טיפה זמן נשאר רק זיכרון חלש מאוד של כבול.
כללי: וויסקי כבולי עדין ביותר. מעניין יותר בגלל הסיפור, אבל עדיין לא הייתי קונה אותו שוב.

Slainte!

 

BrewDog Logoלפני כמה ימים יצא לי להשתתף בטעימה של בירות מהמבשלה הסקוטית.  את רוב הבירות קניתי ישירות מאתר המבשלה ובעזרתו האדיבה של שחר הרץ התקבצו להם כמה חובבי בירה בביתו של דגן בר-אילן ממבשלת הדובים ולגמו להנאתם.

ברודוג (BrewDog), שנוסדה רק בשנת 2006 ע"י שני חברים צעירים עם חזון מטורף, ג'יימס וואט (James Watt) ומרטין דיקי (Martin Dickie), הצליחה מאז לגדול ולהיות המבשלה הכי גדולה בסקוטלנד שנמצאת בבעלות פרטית, הישג אדיר בתקופה מאוד קצרה.

מההתחלה החליטו שני הצעירים על קו שיווקי פרובוקטיבי ותקיף – ובשילוב הסלוגן "Beer for Punks" ובישול הרבה בירות לא סטנדרטיות במהדורות מוגבלות, קנו לעצמם חובבים רבים ברחבי הגלובוס שרק מחכים לשמוע מה הבירה הבאה שתבושל ומחסלים במהרה את כל הבירות המבושלות ע"י המבשלה.

giliotine-brewdog

אין ספק שהדבר שהגדילו בברודוג לעשות הוא, שמעבר לבירות טובות שניתן למצוא בעוד הרבה מבשלות, הם לקחו גם את הפן השיווקי צעד אחד קדימה ולא רק שהם לא פחדו מייצור פרובוקציות, הם השתמשו בהן בכדי לפרוץ. וזה קרה מהר.
אחת הפרסומות הידועות של המבשלה (מימין) מציגה בקבוק של ברודוג לבוש בכיסוי ראש שחור, עומד לצד גיליוטינה ועורף לבקבוקים של מותגים ידועים את הראש, כשהכיתוב "The Craft Beer Revolution" מתנוסס מעל. חד, חריף וקולע.

שני הצעירים לא נבהלו מההצלחה ומהפרסום וניצלו אותם בכדי לגדול.
לצד פתיחת שבעה ברים בבעלות המבשלה תוך פחות משנתיים, אשר מוזגים אך ורק את הבירות שלהם, הם החליטו בשנת 2011 שהגיע הזמן לגדול והכריזו על תוכנית השותפים "Equity for Punks". התוכנית מציעה לציבור רכישת מניות של המבשלה בכדי לגייס כסף להקמת מתחם בישול גדול בהרבה מזה שקיים היום, אשר מסוגל יהיה לייצר בשלב הראשוני בירה בכמות של 150,000 הקטו-ליטרס לשנה ועם אפשרות גדילה של עד 500,000 הקטו-ליטרס. עלות ההקמה הכוללת של המבשלה החדשה היא כ- 6,100,000 פאונד, והסכום אותו הצליחה המבשלה לגייס מתוכנית השותפים הוא כ- 2,000,000 פאונד. ניחשתם נכון – בתוך זמן קצר כל 90,000 המניות שהוקצו למכירה נחטפו ע"י השתיינים הנלהבים.

המתחם החדש עתיד לקום בחווה שנרכשה ע"י המבשלה מחוץ לעיר אברדין, בשטח כולל של כ- 8 דונם ותוך התחשבות רבה בערכי הסביבה.

שלט שמודיע על הקמת המבשלה החדשה

הבירה החזקה ביותר בעולם.
בסוף נובמבר 2009 הוציאה המבשלה את הבירה "Tactical Nuclear Penguin", אייס ביר בחוזק 32% אלכוהול, שנטען אז שהיא הבירה הכי חזקה בעולם.
אבל השיא לא החזיק מעמד הרבה זמן ותוך כחודש הוציאה מבשלת שורשבראו (נראה לי שמבטאים את זה ככה) הגרמנית בירה בחוזק 40%.

BrewDog - End of History Ice-Beerאנשי ברודוג לא התייאשו והוציאו בפברואר 2010 את "Sink The Bismarck". אייס ביר בחוזק 41%, בכדי להשיב אליהם את התואר הנחשק.
אבל הם לא הסתפקו בזה וביולי 2010 הוציאו את הבירה "The End of History", בחוזק 55% אלכוהול. הם טענו אז שהבירה הזו שברה לא רק את השיא של הבירה הכי חזקה, אלא גם את השיא של הבירה שנמכרה במחיר הגבוה ביותר, כש- 11 מתוך 12 הבקבוקים שהוצאו במהדורה המוגבלת, ואשר היו עטופים בפוחלצים של סנאים, נמכרו ב- 500 עד 700 פאונד כל אחד. (בתמונה משמאל)
לאירגונים נגד התעללות בבע"ח שזעקו נוכח המעטפת הלא-סטנדרטית של הבירה, ענו במבשלה שהפוחלצים הם של חיות שנדרסו וכבר מתו ושהם לא הרגו את החיות למטרה הזו. שיווק פרובוקטיבי כבר אמרנו?

אבל המלחמה לא נגמרה: באוקטובר 2011 הוציאה אותה מבשלה גרמנית שלקחה את התואר בפעם הקודמת, בירה נוספת בשם "שורשבוק 57" שהיא בעלת 57% אלכוהול ובכך קטפה את תואר הבירה החזקה בהיסטוריה בשנית.

נחכה להתפתחויות נוספות, אפשר להיות בטוחים שעוד לא נאמרה המילה האחרונה…

brewdog-beer for punksרשמי טעימה של חלק מהבירות שנטעמו:

BrewDog 77 Lager – לאגר 4.7%, ריח כשות מתקתק עדין ביותר, טעם מאלטי מאוד עדין, טיפה מתכתית. פיניש כשותי עדין ביותר.
BrewDog Trashy Blonde – אייל פירותי 4.1%, ריח כשותי מאוד, בעיקר מנגו (אמארילו). בפה ממש מורגש הכשות, גיזוז עדין מאוד נחמד על הלשון. טעם מאוד מריר/כשותי ופיניש ארוך מאוד מאוד.
BrewDog 5 A.M. Saint – אייל אדמדם 5%, מאוד מאוד כשותית בריח. מקבלים את הכשות לפנים (נראה לי בעיקר קסקייד ואמארילו). הריח גורם לך לצפות לבירה מאוד מרירה אבל בטעם הכשות עדינה מאוד ונעלמת די מהר. קצת מתקתקה, פיניש מריר קצר ועדין מאוד.
BrewDog Alice Porter – פורטר 6.2%, ריח מתקתק עדין, טעם מאוד פירותי שמזכיר קרנבריז וקרמל בשילוב טעמי שוקולד מריר חזקים מאוד, בפיניש מופיעה מרירות שנשארת די הרבה זמן.
BrewDog Hardcore IPA – אינדיה פייל אייל (IPA), חזקה יחסית – 9.2%, ריח כשות עדין של מנגו, מורגש שימוש בהרבה זני כשות, טעם מאוד כשותי, מתוק בשילוב מרירות שהולכת ומתעצמת בסוף וממשיכה לפיניש ארוך ומריר. איזון מדהים של מתיקות ומרירות. גוף מאוד מלא וסמיך המזכיר גוף של אייס-ביר.
Abstrakt AB:08 – בירת שמפניה חזקה 11.8%,בקבוק 1083/7902, ריח טיפה מעושן שמזכיר גבינת קממבר וארטישוק, גוף מלא, טיפה מוגז ומתוק מאוד. מרירות מגיעה בסוף ונשארת זמן רב. כבדה ומתוקה מאוד, האלכוהול לא כ"כ מורגש.
Brewdog Paradox Islay of Arran – סטאוט שיושנה שנה בחביות של וויסקי מהאי אראן, 10%, ריחות שוקולד וקפה, טעם מאוד חזק של קפה שמאפיל על טעמי מאלט ושוקולד מריר. סיומת ארוכה.
Brewdog Paradox Smokehead – סטאוט שיושנה שנה בחביות של וויסקי סמוקהאד מהאי איילה, 10%, ריח חזק מאוד של כבול, טעמי קפה ושוקולד חזקים מאוד, אפטר טייסט כבולי מאוד מורגש! מדהים כמה היישון בחביות מעניק את טעמי הוויסקי לבירה!
Brewdog Tactical Nuclear Penguin – אייס ביר 32%, ריח של חמוצים יפנים עם סויה, מאוד מתוק והאלכוהול מאוד מורגש, טעם מאוד חזק של קרמל, שוקולד. פיניש די קצר.

תמונה מהטעימה

ודבר אחרון – את הבירות עוד אי אפשר להשיג בארץ בגלל מחסור אדיר שלא מאפשר ייבוא שלהן מעבר לכמה מדינות באירופה, אבל אם ייזדמן לכם להגיע לאירופה – מומלץ לנסות. אפשר גם להזמין באינטרנט דרך אתר המבשלה אבל המשלוח מייקר מאוד את המחיר. בעתיד, כשהמבשלה החדשה תיפתח, בטוח שנתחיל למצוא את מגוון הבירות של ברודוג בארץ.

זהו להפעם, תודה על הקריאה, מקווה שנהנתם.