הארכיון של פברואר, 2012

היום על קצה הלשון וויסקי מצויין שמגיע מהמזקקה היחידה על האי סקאי (Skye): טליסקר (Talisker).

נתחיל מגילוי נאות – זה אחד הוויסקים החביבים עלי והוא ללא ספק הוויסקי שאני לוגם הכי הרבה.

מזקקת טליסקר

מזקקת טליסקר

עד שנת 1820, עוד לפני שטליסקר הוקמה (ב- 1830) נפתחו מספר מזקקות נוספות באי אך כולן נסגרו, בעיקר בגלל הריחוק  מאיזורי המסחר העיקריים ובשל החמרת האכיפה על ייצור וויסקי לא חוקי. גם אחרי 1830 קמו מספר מזקקות באי שנסגרו תקופות קצרות לאחר הקמתן. יש גם כאלה שאוהבים לייחס את סגירת המזקקות הנוספות שפעלו באי למזקקת טליסקר עצמה שכן חלק מהמזקקות נשרפו, אחרות  פשוט סגרו כלא היו.
למעשה לא מזמן, לפני כחמש שנים, הודיע תאגיד Praban na Linne, על פתיחת מזקקה נוספת באי סקאי, ליד העיר טוראבהייג (Torabhaig), מה שערער על בלעדיותה של טליסקר באי.  אך מאז ההצהרה הזו לא קרה דבר. בסוף דצמבר של 2010 הלך המייסד והבעלים של התאגיד לעולמו בגיל 75, מה שכנראה החזיר את התוכניות למגירה וכן, גם נותן לטליסקר עוד הרבה שנים של בלעדיות באי.

הוויסקים מהמזקקה אהובים על חובבי וויסקי רבים כשהטעם המזוהה ביותר עם הוויסקים הוא טעם עשן כבולי לוהט ומפולפל.
כיום המזקקה היא בבעלות תאגיד האלכוהול דיאג'יו (Diageo) והוויסקים של טליסקר נמצאים במגמת עלייה מתמשכת במספר השנים האחרונות. למעשה, טליסקר הוא ללא ספק הסינגל מאלט המצליח ביותר של התאגיד, כשבעשר השנים האחרונות המכירות שלו צומחות ב- 120% ומגיעות ל- 110,000 ארגזים.

גם מרכז המבקרים של המזקקה הוא מוקד משיכה ונקודת ציון שחובבי וויסקי לא מוכנים לוותר עליה. זרם המבקרים של המזקקה הוא כיום הגבוה ביותר מכל המזקקות של תאגיד דיאג'יו וזאת על אף היותו מרוחק מאוד מהערים המרכזיות.

שריפת כבול במזקקת לפרוייג

שריפת כבול במזקקת לפרוייג

כבול? עשן? מה ההבדל?!?
כחלק מתהליך ההלתתה, עוצרים את נביטת השעורה ע"י גל חום שבוקע מתנורים שמצויים מתחת לריצפות ההלתתה. בחלק מהמקרים משתמשים בכבול (Peat) בכדי להבעיר את האש בתנורים אלו.
כבול הוא חומר שנוצר מדחיסת צמחים ואדמה באופן טבעי בטבע. אני מעדיף לא להיכנס להגדרות מדוייקות כי אני רק אטעה… (יש קישור לויקיפדיה בתחילת המשפט) רק אוסיף שהוא נראה כמו גוש בוץ או פיסת פחם.
בעת ההדלקה ריח העשן הכבולי שונה מאוד מריח עשן רגיל של שריפת פחמים. הריח נספג בקליפות גרעיני השעורה במהלך תהליך ההלתתה ובא לידי ביטוי בתזקיק הסופי לאחר תהליך הזיקוק.
את רמת העשן הכבולי נהוג למדוד ביחידות ppm, כאשר וויסקים בעלי רמת עשן בינונית נעים בין 18-25 ppm. כמו-כן ניתן לווסת את רמת העשן בתהליך הליתות וכמובן לייצר גם וויסקים ללא טעם מעושן כלל.
כיום רוב המזקקות לא מלתיתות בעצמן בדרך המסורתית אלא מזמינות את הלתת מוכן ממפעלי הלתתה ענקיים, ברמת העשן שהם מעוניינים בה.

כדוגמא הכי טובה להבדל בין עשן "רגיל" לבין עשן "כבולי" אני תמיד מעדיף לתת בירות שמבושלות עם שעורה מעושנת, לדוגמת שלנקרלה מארצן (Schlenkerla Märzen) שניתנת להשגה בארץ כדוגמא לעשן רגיל (יש להן מעין ריח של נקניק סלמי) ואת אחד הוויסקים המעושנים מהאי איילה כדוגמא לעשן כבולי.

 

המאלט שמשמש להכנת הוויסקים בטליסקר מגיע ממפעל הלתת גלן-אורד ברמת עשן של 18-20 ppm, מה שמעניק לתזקיק שיוצא מדודי הזיקוק רמת עשן של 5-7 ppm.

במזקקה סה"כ חמישה דודי זיקוק: שניים לזיקוק התירוש (Wash Stills) ושלושה לזיקוק הספיריט (Spirit Stills). המספר האי-זוגי של הדודים הוא זכר לימים בהם היו מזקקים את טליסקר שלושה זיקוקים, דבר שהופסק בשנת 1928.
כיום המזקקה מייצרת את מלוא הכמות שהיא יכולה לייצר, כ- 2,600,000 ליטרים של וויסקי בשנה.

רק חלק מצומצם מהחביות מיושנות באי עצמו כשרוב הוויסקי נשלח ליישון במחסני הענק של תאגיד דיאג'יו, ליד העיר גלזגו.

המותגים הקבועים של המזקקה הם טליסקר 10, טליסקר 18, דיסטילר'ס אדישן – וויסקי עם פיניש בחביות שרי אמורוסו ו- טליסקר 57° – מותג חדש יחסית שהושק בשנת 2008.
במזקקה עצמה מציעים למבקרים גרסא בת 12 שנה.

מלבד מותגים אלו מוציאה המזקקה מדי פעם גרסאות מיוחדות. בשנת 2011 יצאו שלוש כאלה: טליסקר 25, טליסקר 30 וטליסקר 34 (מהדורה בת 50 בקבוקים בלבד).

בסה"כ מדובר בוויסקי מעושן אך בניגוד למקביליו הכבדים מהאי איילה, הוא בעל טעמים וניחוחות מתוקים ומורכבים הרבה יותר.

טליסקר 10
טליסקר 10

רשמי טעימה:
ריח: ריח עשן כבולי מודגש בשילוב מתיקות, קצת חריף, משהו שמזכיר פלפל שחור.
טעם: מאוד מורכב, טעם מאלטי מודגש מאוד, טעמי פלפל שחור, טעמי ים, כבול (כמובן) וטיפה מתיקות.
פיניש: פלפל שחור בשילוב עשן. ארוך מאוד.
כללי: וויסקי לחובבי ז'אנר המעושנים אך עם זאת מלא בטעמים נוספים, מורכב מאוד ומרענן. מצויין לחורף!