28/10, צהרי יום שישי, נורמה ג'ין – ללא ספק מקום לחובבי וויסקי.

אני אוסף את עידן ונוסעים לאירועי טעימות וויסקי גלנפידיך שארגן תומר בן-דוד.
מסתבר שזו הפעם הראשונה שמתקיים אירוע כזה של גלנפידיך, בו יטעמו כל המותגים המשווקים ע"י המזקקה באופן סדיר – 12 שנה, 14, 15, 18, 21 ו- 30.

טעימות גלנפידיך

פעם שמעתי (לא זוכר איפה וממי) שכל חובב וויסקי צריך במהלך חייו לטעום לפחות וויסקי אחד שיותר מבוגר ממנו.
הזדמנות נדירה בשבילי, מה גם שאני לא נהיה יותר צעיר עם הזמן, לסמן וי קטן על עוד משימה.

לא מזמן הייתי בערב טעימות של גלנפידיך, ביום ההשקה של גלנפידיך סנואו-פניקס בבית שגריר בריטניה בישראל, אבל שם לא טעמו את הגלנפידיך 30 שחוץ ממנו כבר שתיתי פעמים רבות את כל שאר הוויסקים בסדרה.

נורמה ג'ין
הנורמה ג'ין. מקום לחובבי וויסקי.

חזרה לנורמה ג'ין… אנחנו מקדימים קצת ותומר מקבל את פנינו לשלום. אני נעצר מול מדפי הוויסקי מאחורי הבר, נפעם מחדש כאילו זו הפעם הראשונה שלי במקום, נושם נשימה עמוקה ומתיישב בכיסא. וואו! יש שם הרבה וויסקים! (204 סוגים שונים לפי התפריט. בטוח שיש עוד כמה שלא מופיעים בתפריט).

לאט לאט מתחילים לזרום אנשים, חלקם מוכרים חלקם לא, תופסים מקומם וממתינים לטעימות שהחלו באיחור אופייני.

בערב עצמו לא היו יותר מדי הסברים, אין צורך להציג את מזקקת גלנפידיך בפני חובבי וויסקי. מה שכן חסר לי זה קצת רקע על כל בקבוק כי כל אחד מהם עובר יישון בחביות שונות, מקבל פיניש שונה והם שונים זה מזה לחלוטין.
בשלב מסוים האלכוהול מתחיל לתת את אותותיו, האנשים קצת יותר נפתחים ושיחות מתחילות לקלוח…

אני באופן אישי התחברתי הכי הרבה לגלנפידיך 15, הטעם שלו הכי מורכב, אפשר למצוא בו הרבה טעמים פירותיים (כיאה לגלנפידיך) אבל גם קצת טעמי וניל, אדמה ועץ – אולי בגלל היישון בשלושה סוגי חביות שונים – ברבן, שרי ואלון חדש, שבטח מסביר קצת את המורכבות של הוויסקי, מה שהופך אותו ליותר מעניין מה- 18 וה- 21.

הגלנפידיך 30 עבורי היה סוג של אכזבה. לא שהוא לא וויסקי טוב, הוא וויסקי מצויין. אבל ציפיתי ליותר בסך הכל מוויסקי ששכב 30 שנה בחבית, שהושקעה בו מחשבה רבה – הן בבחירת החביות והן בבחירת הטעם הסופי, הרי בסופו של דבר החביות הללו נבחרו בקפידה ע"י המאסטר דיסטילר של המזקקה. הוויסקי די אנמי, הטעמים חיוורים במקצת כשבעיקר טעמי העץ (בכל זאת, הוויסקי הזה שכב 30 שנה בחבית) מורגשים וממלאים את החיך. מה שהכי אהבתי בו זו הסיומת, שהייתה עדינה ונעימה להפליא, לא ארוכה מדי ואחת כזו שמחדירה בך רצון לעוד לגימה.

הערב עצמו לא היה מאורגן בצורה מדהימה, בסך הכל זה היה נראה כמו כמה אנשים שקנו בקבוק וויסקי והתקבצו כדי לשתות אותו, אבל אני ממש לא בא להתלונן כי זה גם מה שהיה טוב בו – קליל, נעים ואחד כזה שבו גם עידן, שאוהב וויסקי רק בגלל תחושת השיכרות הקלילה שהוא עושה ולא יותר מזה, מרגיש בו בנוח ונהנה.
ערב מבורך שכן ירבו כמוהו – האפשרות להיות בחדר אחד עם אוהבי וויסקי רבים, שיחות הוויסקי שעפות לאוויר ואדי האלכוהול שהציפו את החדר, הם מסוג ההנאות הקטנות של החיים, אלה שמעלות לך חיוך לא רק כשאתה חווה אותן, אלא גם כשאתה נזכר בהן ביום שלמחרת.

תגובות
  1. […] עד הטיפה האחרונה) בנורמה ג'ין. כמו באירועים הקודמים של גלנפידיך ושל המזקקות גלנקדאם וטומינטול, גם באירוע הזה של מזקקת […]

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s